רגעים, כרך א

"שירי העת והעיתון" של נתן אלתרמן, המוכרים לקוראים, בדרך-כלל, כשירי "הטור השביעי", הם תופעה ז'אנרית ייחודית ומרתקת, שאין דומה לה, מבחינת מעמדה התרבותי והאפקטיביות הציבורית-פוליטית, לא בספרות ובעיתונות העברית ולא בספרות ובעיתונות הכללית. אולם לשירי "הטור השביעי", שראו אור, לרוב, באופן סדיר בימי שישי בעיתון "דבר" במשך כשש-עשרה שנים, מפברואר 1943 ועד מאי 1959, קדמו שירי "רגעים", שראו אור בעיתון  "הארץ" במשך כשמונה שנים, מנובמבר 1934 עד ראשית ינואר 1943; ואף לאלו קדמו שירי "סקיצות תל אביביות", שפרסם אלתרמן בתוספת הערב של העיתון "דבר" בחודשים יולי – אוקטובר 1934.

את מרבית שירי "רגעים" לא כינס אלתרמן לספר בחייו, ורק שירים ספורים מתוכם כלל במבחר הראשון של שירי "הטור השביעי", שראה אור באביב 1948; אבל לשירי "רגעים" יש מקום חשוב במסגרת הקורפוס של "שירי העת והעיתון" האלתרמניים, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, ובאמצעותם פיתח וגיבש אלתרמן את הסגנון האופייני של ז'אנר זה ושיכלל במיוחד את המודוס המרכזי שלו – המודוס השנינתי-סאטירי.

הכרך הראשון של "רגעים", במהדורה כרונולוגית מוערת זו, כרך שנאספו אליו גם שירי "סקיצות תל אביביות", כולל את השירים מהשנים 1934 – 1935, שרובם שירי הווי תל אביביים. ועם זאת – גם בכרך זה ניתן לחוש כבר את דופק הזמן ההיסטורי, שילך ויתגבר בשנים 1936 – 1939, שנות עליית הנאציזם, מאורעות הדמים בארץ והספר הלבן, ויגיע למלוא עוצמתו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וראשית השואה