מה שראיתי מהמרפסת

התנגשות מיותרת לגמרי באחוריו של אוטו־זבל קוטעת את חייה של נעמה, והיא זוכה לעמדת צפייה מופלאה מעל החיים שהשאירה אחריה.
נעמה טועה לחשוב שהיא יודעת־כול, ולכן נדהמת לגלות סודות שהוסתרו מפניה, קשרים מפתיעים שלא אמורים היו להיווצר, ואינטרסים נסתרים. העולם שלמטה נפרש כעת למרבד של רגעים מכמירי לב, לצד מצבים מצחיקים עד דמעות.
בעלה, ילדיה, חברתה ונכדתה המחוננת, ממשיכים לדבר אליה, לכתוב לה, להקליד בסלולרי, לבקש עצה ופרוטקציה בשמיים, בדיאלוגים מפוכחים רוויים באירוניה והומור.
ממרום מרפסת שמימית, נעמה צופה בהצגה הכי טובה בעיר, שמתרחשת בחיק משפחה סרוגת־כיפות בימי מגפת קורונה הזויה. רוב הזמן היא רוכנת מטה ומאזינה וחומלת וכועסת ומנסה לסייע, אבל לפעמים מתחשק לה דווקא לנצל את יתרונות המת ושלא יציקו לה בעונג המנוּחה.
הדמויות שובות הלב במה שראיתי מהמרפסת, מזכירות עד כמה חשובות כאן המשפחה והקהילה ברגעי שמחה ורגעי אבל. הכתיבה עכשווית, מצחיקה, ובעיקר, מנחמת מאוד על אף השבר והכאב. זהו ספר שמרחף מעל רחובות תל אביב המוכרים, מלא אהבת החיים ואהבת האדם, הומור ואמת.