ויים

מה שמתחיל במסע תמים לקניית חוט תפירה ומחט, בסירה קטנה השטה לה בין איים במערבה של נורווגיה, נמשך בתפניות מפתיעות, אפילו משנות חיים, וצובר אט-אט ממד קומי ומעורר מחשבה. ביד האמן של יון פוסה, אחד מגדולי הפרוזה של ימינו, מהדס לו הסיפור במעין אגביות לא נרגשת, אף שבמרכזו פגישה חידתית וגורלית בין אישה לגבר. באמצעות שלושה קולות מספרים, שברצף דיבורם אין ולו נקודה אחת לעצירה, מתקבל סיפור יפה ועדין, סוער בדרכו המאופקת, והוא החלק הראשון בטרילוגיה המתרחשת בכפר וַיים.

"ועכשיו, אמרתי, עכשיו אנחנו מפליגים מפה ותפסתי את עצמי חושב, לְמה התכוונתי כשאמרתי אנחנו, הרי רק אני כאן, חשבתי, לא, לא נכון, אני והסירה הם אנחנו, אני ואֶלינֶה, ומנין צץ לי אז הרעיון לקרוא לסירה אֶלינֶה, בטח, אני זוכר בדיוק למה, אבל לא כל כך אהבתי לחשוב על זה, כי אֶלינֶה הייתה אהבת נעוריי הסודית"