מקור הרעב

יָרֵךְ חַמָּה עַל יְרֵכִי. אֶצְבְּעוֹתֵינוּ רוֹתְחוֹת

בֵּין סָדִין לִשְׂמִיכָה,

הַצִּפֳּרִים מְבָרְכוֹת עַל הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד.

גֶּזַע הָעֵץ בַּחַלּוֹן כָּהָה מִמַּיִם,

בֶּחָצֵר רָצִים שִׁטְפוֹנוֹת.

בְּתֹם הַמָּעוֹף נִרְדַּמְתָּ עַל חָזִי.

שָׁם עָצַר הַזְּמַן.

תנועה בין כוחות סותרים מאפיינת את ספרה החדש של חגית גרוסמן. שירתה נעה בו בין אקספרסיביות לריסון, בין דמיון חופשי להתבוננות במציאות, בין עיסוק במכאוב אישי לקשב לזולת. לצד כל אלה, חרף הקושי, מופיעות לרגעים אפשרויות של ריפוי, אולי אפילו של גאולה. "יֵאוּשׁ זֶה קְפִיצָה למְצוּלוֹת / מִסִּפּוּן אֳנִיָּה שֶׁמַּמְשִׁיכָה לְהַפְלִיג", היא כותבת, ומוסיפה, "זֶה הַזְּמַן לִנְטֹשׁ אֶת הַזָּהָב וְלָשׁוּב אֶל הַחֶמְלָה".