עָלֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת בַּמַּיִם
וְלִצְעֹק יַבָּשָׁה, יַבָּשָׁה,
לְהַנְשִׁים אֶת עַצְמֵנוּ בְּמוּזִיקָה וּפְרָחִים,
לִהְיוֹת אַבְרָהָם מוּל סְדוֹם,
לְהִתְחַנֵּן עַל כֻּלָּם,
לְנַצֵּחַ אֶת הָאֵל בַּוִּכּוּחַ עַל טֶבַע הָאָדָם.

אם ספריו הקודמים של יונתן ברג, משורר וסופר יליד שנות השמונים, עמדו בסימן של עזיבה, חיפוש ועימות בעקבות מסעו מההוויה הדתית הלאומית אל תפיסת עולם פתוחה ואוניברסלית, בספרו החדש, אָמֵן, הוא כמו מבקש יציבות והגנה בהוויה המשפחתית, בהתבוננות שקטה בחיי העיר ובטבע, בהגות שירית מאופקת, לא מתלהמת, מגששת.
ואולם גם כהורה טרי, המעלה על נס את חיי הבית, שירי מסע ותודעת מסע עדיין מעסיקים את ברג. הוא אינו משורר של עמידה נחרצת, כי אם של תנועה, של חתירה מתמדת למשמעות. הוא גם אינו מתכחש לאי שקט הרוחש עדיין בתוכו – אי שקט גופני, מוסרי, פוליטי – כי אם נאבק, ממשיך להיאבק, כדי לכונן אינטימיות מחודשת עם עולם שהארוס האמוני הוסר ממנו כביכול. מתוך אמירת אָמֵן לקודש שבחול הוא אף מעז ומעלה על הדעת את האפשרות "לנצח את האל בוויכוח על טבע האדם".