משה שמיר, שכתב את ההקדמה ל"שבחי קלות הדעת" תחת הכותרת "פגישה לאין קץ" (כשם אחד משיריו הידועים של נתן אלתרמן, שאף זכה לביצוע ידוע מפי חוה אלברשטיין), העיר שם כי "הקל במזמוריו העממיים היה יקר לאלתרמן כנכבדה בפואמות".

"בנפשו של המשורר תסס תמיד יצר של זמר נודד, זמר עממי, ששמחת חוג שומעיו הקטן סביב שולחן הייו היא שמחתו והיא שכרו", הוסיף שמיר, "אילו ניתן הדבר - היה מעדיף אלתרמן לחיות ולנוע כל ימיו מפונדק לפונדק. בחלומו, הרגישו יודעיו, לא ביקש אלא מנת חיים אחת - דרך פתוחה, קרון מתנודד להילוות אליו מבוקר עד ערב"