פִּתְאוֹם נוֹעָה עֲסוּקָה כָּל הַזְּמַן וְאֵין לָהּ זְמַן לִהְיוֹת אִתָּנוּ. פִּתְאוֹם נוֹעָה גַּם הִתְחִילָה לִכְסוֹס צִפָּרְנַיִם. מַה קָּרָה לְנוֹעָה? וּמִי זֶה הַנַּעַר הַזֶּה שֶׁאוֹמֵר לָהּ לְהִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ וְלֹא לְסַפֵּר לָנוּ מַה קּוֹרֶה? יָצָאנוּ כֻּלָּנוּ לַעֲקוֹב אַחֲרֶיהָ. אַחַר כָּךְ שִׁתַּפְנוּ אֶת שְׁמִיל וְאֶת הַהוֹרִים. בְּדָבָר אֶחָד אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים: אִם מִישֶׁהוּ מְבֻגָּר מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר לָנוּ לִשְׁמוֹר סוֹד, חַיָּבִים לְסַפֵּר מַה הוּא עָשָׂה. וְזֹאת לֹא הַלְשָׁנָה. כִּי אֵין כְּנִיסָה לְמַטְרִידִים.