הפיל הלבן מהרצליה

הכאב שבשברים, הכאוס שבגילוי, גורם לי להוציא אותו. “את צודקת, אני לא יכול להגן עלייך יותר דרך סודות. אבל, מלי, עדיף לא עכשיו, לא בלילה. מחר בבוקר אני אראה לך את הדף הזה”. אני אוחז אותו מקופל. “מה זה?” אש בעיניה. ציפורניי לופתות את הדף. “מלי”, אני מתחנן על נפשי, על נפשה, “לא עכשיו”. *** “הוא גם לא מבין ביאכטות”, אני מטיחה כוס בשולחן, “וגם אני לא. איך נפלנו לבור של מיליונרים?” “מה בסך הכל רצינו? לחיות נורמלי! לא להיות עשירים, לא אמידים, אפילו לא מה שנקרא מסודרים, רק לא בדקדוקי עניות מחרידים”. חנוך ומלי מעולם לא חלמו להיות בעליה של ספינת השעשועים הגדולה ביותר בחוף הרצליה. הם רק רצו לחיות כמו שצריך, כשירושה מפתיעה טלטלה את חייהם, מאיימת להטביע אותם ולקחת איתה הכול. מסעם של חנוך ומלי הוא מסעו של כל אחד כאן בעולם, ברובד העמוק יותר. הפלגה נעימה!