אין מחר

אם אין – מחר, אז מה נשאר? פיסת הווה תלושה, ורק תהום שחורה ממתינה במרחק פסיעה קדימה.אפשר ליפול לזרועותיה הרעות של התהום.
ואפשר רגע קט קודם להיאחז בהווה. לחצוב בו. להפוך באוצרותיו. להגשים היום במקום לחלום על מחר.
לגדול עכשיו, באחת, במקום לחכות שזה יקרה אי-פעם, לגלות, אחרי מסע מטלטל וחוצה יבשות,
קרן אור ראשונה זורחת למחר אחר.
צריך אומץ בשביל לפתוח את הספר הזה.
הוא נוקב בשאלות שלו, לא משאיר אבן על אבן כשהוא מבקש תשובה.
מידי הרבה פעמים האדמה שלו רועדת.
זה ספר שמאבדים בו יותר משאפשר לאבד.אבל בסוף גם מוצאים בו: מחר, הווה, את החיים בעצמם.
אין-מחר, אח ל'נשמה ביד'.
כמוהו, לא דומה לשום דבר אחר שקראתם.