ארזת לבד

אני‭ ‬הולך‭ ‬למות‭, ‬חשב‭ ‬אלכס‭. ‬וזה‭ ‬אסון‭ ‬שאיש‭ ‬מלבדי‭ ‬אינו‭ ‬יודע‭ ‬לשער
את‭ ‬היקפו‭.‬  אלכס‭ ‬סובל‭ ‬ממחלה‭ ‬סופנית‭, ‬ומחליט‭ ‬לסיים‭ ‬את‭ ‬חייו‭. ‬המוות‭ ‬המתקרב‭ ‬מבדיל‭ ‬אותו‭ ‬בידיעה‭ ‬שקטה‭ ‬מסובביו‭, ‬החיים‭ ‬כאילו‭ ‬אינם‭ ‬יודעים‭ ‬שיום‭ ‬אחד‭ ‬ימותו‭. ‬המוות‭ ‬מצווה‭ ‬בדידות‭ ‬ושתיקה‭, ‬אבל‭ ‬החיים‭ ‬אינם‭ ‬מכבדים‭ ‬את‭ ‬הצו‭ ‬הזה‭: ‬אהוביו‭ ‬של‭ ‬אלכס‭ ‬משיקים‭ ‬לימיו‭ ‬האחרונים‭ ‬בתערובת‭ ‬של‭ ‬כאב‭ ‬ומבוכה‭, ‬ודרכו‭ ‬אל‭ ‬המטוס‭ ‬לשווייץ‭ ‬מתפתלת‭ ‬בשביליהם‭ ‬של‭ ‬חיים‭ ‬שיימשכו‭ ‬אחריו‭. ‬אוהביו‭ ‬אינם‭ ‬יכולים‭ ‬להפר‭ ‬את‭ ‬בדידותו‭, ‬אבל‭ ‬הם‭ ‬נוגעים‭ ‬בגבולותיה‭ ‬ומשהו‭ ‬בעולמם‭ ‬נרעד‭. ‬סיפורי‭ ‬חייו‭ ‬נשזרים‭ ‬בחיי‭ ‬אחרים‭: ‬חברים‭, ‬אהובות‭, ‬עוברי‭ ‬אורח‭ ‬ובעלי‭ ‬חיים‭ ‬מזדמנים‭ ‬אחרים‭.‬  בינתיים‭ ‬סובבים‭ ‬הלוויינים‭ ‬בשמיים‭. ‬על‭ ‬הקרקע‭ ‬שוקדים‭ ‬פיזיקאים‭ ‬על‭ ‬ניסוי‭ ‬שאפתני‭, ‬שתוצאותיו‭ ‬יטרפו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הסיפורים‭. ‬ובתווך‭ ‬נקווים‭ ‬החיים‭ ‬טיפה‭ ‬אחר‭ ‬טיפה‭.‬  כך‭, ‬בין‭ ‬המלמול‭ ‬הרוחש‭ ‬בירכתי‭ ‬התודעה‭ ‬לבין‭ ‬תנועת‭ ‬הכוכבים‭ ‬במסילתם‭, ‬מגולל‭ ‬אסף‭ ‬שור‭ ‬סיפור‭ ‬מלא‭ ‬יופי‭ ‬ושמחה‭ ‬שקטה‭.‬  
כתיבתו‭ ‬של‭ ‬אסף‭ ‬שור‭, ‬זוכה‭ ‬פרס‭ ‬ברנשטיין‭ ‬ופרס‭ ‬לוי‭ ‬אשכול‭, ‬מעידה‭ ‬על‭ ‬העולם‭ ‬ועל‭ ‬המעשה‭ ‬הספרותי‭ ‬בחריפות‭ ‬ובהומור‭ ‬דק‭. ‬שניים‭ ‬מספריו‭ ‬הקודמים‭, '‬כה‭ ‬אמר‭ ‬וינסנט‭, ‬החתול‭ ‬הטיפש‭' ‬ו‭'‬למה‭ ‬דג‭ ‬ציפור‭', ‬יצאו‭ ‬גם‭ ‬הם‭ ‬בהוצאת‭ ‬כתר‭ ‬וזכו‭ ‬לשבחי‭ ‬הביקורת‭. ‬זהו‭ ‬ספרו‭ ‬השישי‭.‬