אופרות בחמסין

כוכבו של איתן נחמיאס-גלס דרך לפני כעשר שנים עם פרסום ספר שיריו, "אני סימון נחמיאס", שזכה לשבחי הביקורת ועורר השתאות בקרב הקוראים בשל כושר ההמצאה המילולי והמשחקיות הלשונית הפרובוקטיבית שגדשו אותו. מנחם פרי, עורך ספר השירים, כתב ש"בבת אחת הוכנסו כאן לשירה העברית חומרים שלא ידעה קודם." מבקר הספרות מנחם בן הכריז ש"הקסם שלו פועל על מגוון גדול של קוראים, וזהו חלק מהותי מיופייה של שירתו. כי אין מדובר כאן במשורר למעטים, אלא במשורר לרבים."

כעת, בתום עשר שנות ציפייה, גאה "אחוזת בית" להוציא לאור את ספר הפרוזה הראשון של איתן נחמיאס-גלס, אופרות בחמסין. במשך שנים עשה נחמיאס-גלס את דרכו מן השירה אל הפרוזה עד לגיבושו של ספר פרוזה ראשון המזמין את הקוראים להתבונן בסיפוריו כמו בציור שמן: עשיר בצבעים, מלא בפרטים, חי ומוחשי להפליא. סיפוריו של נחמיאס-גלס נעים על שני צירים מובהקים: האחד, דמויות שהמאפיין אותן - אשכנזים ומזרחיים כאחד - הוא חוסר היכולת שלהן להתאקלם במרחב הישראלי והנטייה הטרגית לטעות שוב ושוב בכל צומת משמעותי בחייהן בגלל תלישוּת זאת. והציר השני, שלעתים קרובות מקביל לציר הראשון, הוא הכמיהה הנואשת והבלתי אפשרית ליחסים משפחתיים תקינים: יעקב שטיין נובר בתמונות ישנות כדי למצוא את הבן שאבד לו, ובבוא הזמן מחמיץ כל אפשרות לקשר אנושי מציאותי; שאול אשואל מבקש כל חייו לנסוע לחברו ג'וני, לאמריקה, פנטזיה שממנה מהדהדות דמויות תלושות אחרות מעולמות ספרותיים אחרים החל במחזותיו של צ'כוב וכלה באלה של חנוך לוין; אֵם המגוללת לאוזני בנה סיפור לפני השינה על זוועות השואה, ומגלמת את האופציה ההפוכה לטענת בני הדור השני, "הם לא סיפרו דבר", ובתוך כך מתעלמת כליל מצרכיו הרגשיים של בנה הקטן; יצחק בירנצווייג שמכלה את ימיו ולילותיו המהבילים בהאזנה לאופרות השייכות לנוף אחר, בעוד הוא מתעלל באכזריות בקרובים לו; ניסים מועלם שנלחם כל חייו בעין הרע, מפקיד את החלטותיו לכוח גדול ממנו, בעוד אחותו, ג'אן, מנסה לממש את חייה כנגד כל הסיכויים; ועוד ועוד.

אופרות בחמסין הוא ספר המכריז על האמון של נחמיאס-גלס בעוצמתה של השפה העברית: כתיבתו אינה פוחדת מדימויים, משפע תיאורים, מרמיזות ספרותיות והיסטוריות, ממשפטים ארוכים המכילים מעברים מפתיעים בין דוברים, מהשתעשעות בצירופים כבולים ומשרטוט פרטני מדויק של העולם החיצוני והפנימי של הדמויות. הפואטיקה הייחודית של נחמיאס-גלס - בן 35, יליד הארץ - מציבה אותו, בניגוד לכותבים רבים מבני דורו, על ציר ספרותי שעליו נמצאים הסופרים היהודיים הגדולים, והוא יוצר חיבור חד פעמי ביניהם לבין הכתיבה העכשווית.