רוקסן גיי, מחברת הספר רעב, חוזרת אלינו בקובץ סיפורים על כל מיני נשים שנהוג לכנותן "קשות": נשים שלא מוכנות לשתוק עוד, נשים שרוצות יותר מדי, נשים שחושבות על עצמן יותר מדי, נשים שיש להן דעה משלהן על החיים הקשים שלהן. בכתיבה ישירה ונוקבת נותנת גיי קול צלול ומדויק למקהלה של נשים בלתי נשכחות: הן ילדות ונערות ונשים בוגרות, לבנות והיספניות ושחורות, אמידות ועניות, נשואות ורווקות, בנות ואמהות ואחיות; כולן נתונות במערכות יחסים סבוכות, לעתים אלימות, רובן עם גברים, חלקן עם נשים, וכולן נאבקות עם גופן הנואש, הפגיע, הפוגע בעצמו ובאחרים. כמו גיבורת הסיפור "אני סכין", שמבקעת בציפורן אחת אייל ניצוד מצווארו ועד אחוריו, גיי אינה נרתעת מלקרוע את המסווה מעל נושאים שנויים במחלוקת כמו מיניות ואלימות מינית, פערי המעמדות באמריקה והצביעות המסתתרת מאחורי הכינוי "נשים קשות".