המבקר

בגיל שישים וחמש מקבל מבקר הטלוויזיה הוותיק שאול שופן הצעה שאי אפשר לסרב לה: חברו מילדות, שהתמנה למנכ״ל של ערוץ מסחרי, מציע לו להיות סמנכ״ל התוכן של הערוץ. שאול מרגיש שזאת ההזדמנות שחיכה לה כל חייו: לא לבקר – לפקד. עכשיו יוכל סוף־סוף להיפטר מהריאליטי המטומטם, מהטאלנטים הנפוחים, מהחקיינים ומהטיפשים, ולהראות לכולם, וגם לו עצמו, איך עושים דבר אחד כמו שצריך. שאול מתלהב מהתפקיד החדש, אבל תמרה, בת זוגו, לא. היא חושבת שהמנכ"ל מושך אותו באף, ששאול לא יוכל לעמוד בלחץ הנלווה לתפקיד. בין ריבים על רייטינג וישיבות שלא נאמר בהן כלום, שאול הולך ומסתבך בקשרי החברות, בזיכרונות הילדות, ביחסיו עם אשתו לשעבר, עם בתו, עם רגשות האשם שמלווים אותו ועם צילן האימתני של אימו שושנה וחברתה אסתר, שאינו מרפה. דומה שכולם רוצים משהו משאול, אבל אף אחד לא עושה מה ששאול רוצה. ואפילו שאול – קוסם חובב, מתחבב כפייתי, מאוהב נצחי ושורד אמיתי מתקשה למצוא את ידיו ואת רגליו בתוך מה שמתגלה ככאוס שאינו אלא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. המבקר, ספרו השלישי של אורן גזית, הוא רומן מצחיק ושובר לב כאחד, על אדם שמאמין שברגע שיזכה בשלט, יצליח לביים את חייו טוב יותר משביים אותם עד כה, ומגלה – לאט מדי ובכאב רב, שהוא לא יותר מדמות בתסריט של מישהו אחר. בווירטואוזיות סוחפת, המבקר הוא בו־זמנית סאטירה חדה על טבעה של הטלוויזיה המסחרית בישראל, רומן על גבר שלא ידע איך לאהוב, וסיפור על ישראל של פעם – זו של חלומות קטנים והחמצות גדולות.