האם אדמה מרובה נחוצה לאדם וסיפורים אחרים

בסיפוריו של לב טולסטוי נפרשות חמישים שנות יצירתו כפסיפס צבעוני, מגוון ומלא להט יצירה. הסיפורים שונים זה מזה בתכלית השוני: חלקם ארוכים יותר ומרקמם העלילתי מורכב יותר, חלקם קצרים ופשוטים יחסית בעלילתם ובלשונם, אך בכולם הוטבע כשרונו הגאוני של המחבר, הכישרון שלא נמצא לו תיאור טוב יותר מן המלים "בוחן כליות ולב". אין כטולסטוי להתבונן בנפשו של האדם ולהבין את צפונותיה.

חלק מן הקסם העוטף את סיפורי טולסטוי נובע מתכונתו הייחודית כסופר: טולסטוי היה, קודם כול, סופר של ההיסטוריה. סיפוריו ספוגים בתחושת ההיסטוריה – תחושת החיות, ה"כך זה היה באמת", התחושה המאפשרת לקורא להאמין ללא עוררין שהסופר אכן תפס את רוח הזמן וצבעיו.

לא רק יכולת מדהימה להעביר את הקורא לזמן-מרחב היסטורי מסוים יש בסיפורים, אלא גם מין אווירה של על-זמניות. אנו עדים למעורבות העמוקה של המחבר בסוגיות האקטואליות של תקופתו, אך כיוון שעלילות הסיפורים מתפרשות על פני מרחקים אדירים, ומעורבים בהן אנשים מכל רובד חברתי, סיפורי הקובץ, על הבעיות המוסריות שהם מעלים, הם מרתקים ובעלי ענין אף לקורא אותם היום.

לספר נוספו הערות ואחרית דבר נרחבת מאת העורך המדעי, פרופ' דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית בירושלים.