המתבגר

ארקָדי דוֹלגוֹרוּקי הצעיר, גיבור הרומן הגדול המתבגר, מונע על ידי רעיון הגובל בתשוקה חולנית. הוא חולם להיות לרוטשילד: לאגור מיליון שלם כדי שיוכל לשלוט באנשים. אלא שרגשותיו הסוערים והעמוקים של הצעיר, או "החיים כפי שהם", חוזרים ומאלצים אותו לסטות מן "הרעיון" שלו.

ברומן-וידוי, הכתוב בגוף ראשון כ"רשימותיו" של דולגורוקי, מאורגנים בלהט קדחתני אהבות, שנאות, התאבדויות ושיגעון לעלילה מורכבת, שוקקת וסוחפת להדהים. נדמה שזהו אחד התיאורים הספרותיים המדויקים ביותר של אותו מצב אנושי חמקמק המכונה נעורים: מצב של בלבול, התרגשות, חוסר בשלות ותחושה עזה של כוח, שהכול בו עוד אפשרי. אולם יותר מכול מעסיקה את דוסטויבסקי תעלומת הקיום האנושי, תעלומת אישיותו הייחודית של האדם, וגם היא לעולם אינה באה על פתרונה – אולי מפני שאין לה פתרון.

המתבגר (1875) הוא הרביעי מבין חמשת הרומנים החשובים ביותר של פיודור דוסטויבסקי; אחריו נכתב רק "האחים קרמאזוב" וקדמו לו "החטא ועונשו", "אידיוט" ו"שדים".
דוסטויבסקי הבשל, בן החמישים וחמש, מתאר את מחשבות גיבורו הצעיר של הספר ואת התנהלותו בחיוניות כה מופלאה, כאילו היה הוא עצמו בן עשרים בלבד. אין זה תרגומו הראשון של הרומן לעברית. הספר ראה אור לפני ארבעים וחמש שנים בתרגומו של שלמה הרברג, בשם "עוּל ימים".