שארל בודלר, "המשורר המקולל" בה` הידיעה, הקדיש ספר שלם לתיאור מעמיק, מרגש ונועז של שלושת החומרים המשכרים: היין, החשיש והאופיום, ושל השפעותיהם על הגוף והנפש. אם בגלל קובץ שיריו המהולל, "פרחי הרוע", הורשע בודלר בבית המשפט בפשעים של "כפירה ופגיעה במוסר הציבורי", הרי שעל "גני העדן המלאכותיים" היה עונשו אחד: עצם קיומו של הספר כמו הודחק, ובמחרבו דבק בכל רחבי פריז שם של דמות שוליים סהרורית, שמכרה את נשמתה לסמי ההזיה. רק שנים לאחר מותו, משהוכר בודלר כמהפכן הגודל של השירה המודרנית, החלו להכיר גם בערכה המהפכני ומנתץ המוסכמות של יצירת פרוזה זו, שתפסה את מקומה הראוי בקלאסיקה של הספרות האירופאית המודרנית.