כשגעגועים נפגשים

"אני כותבת אותי וכותבת גם אותן, את חמש הנשים שהצמיחו אותי כל אחת בדרכה. הן קופצות אליי לביקורים בזו אחר זו, הנשים שחוט געגוע שזור ביני לבינן. הן מקילות במשהו על הגעגוע שהתחיל אצלי בגיל חמש, והיה רק יריית הפתיחה לנחשול געגועים בלתי נתפס לשני בניי שאינם". (מתוך הספר)

בספר כשגעגועים נפגשים שוזרת שרה רוזנפלד בין הווה לעבר, בין חמש האימהות שלה לשני בניה שאיבדה. בפרקי העבר מביאה שרה את סיפורן של חמש נשים, שורדות שואה, שכל אחת מהן בדרכה הייתה מעין אמא בעבורה. בפרקי ההווה היא כותבת בגוף ראשון ובקול חשוף על ילדות בצל יתמות, על אהבת נעורים, על זוגיות ועל אימהות. שרה מתארת בלשון ייחודית את החיים לצד השכול, את הקושי לדבר אותו ואת היכולת לחיות דווקא מתוכו.

כשגעגועים נפגשים מעניק תובנות עמוקות על החיים החודרות לנימי הנפש. זוהי יצירה ספרותית הלוקחת את הקורא למסע בזמן אל ימי השואה האפלים ולמסע בנפש האדם, על מורכבותה ועל רוח החיים שמפכה בה. יפעת ארליך

שרה רוזנפלד, אם לתשעה ותושבת כוכב השחר, היא עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית. בנה הבכור יצחקי, טייס בחיל האוויר, נהרג בשיטפון בשנת 2002. בשנת 2015 היכה האובדן שנית. בנה החמישי, מלאכי, נרצח בפיגוע. שרה ואליעזר בעלה, נגן קלרינט בעל שם, יצאו יחד למסע של ניגון ושיח בארץ ובעולם, והמשיכו לעטוף בחום את ילדיהם ואת נכדיהם ואת כל מי שפגשו בדרך.

*

"המשחק הזה בין העצב לשמחה הוא הטורניר העתיק ביותר שליבי יודע להתחרות בו. והשמח כמעט תמיד מנצח". (מתוך הספר)