הפסגה

לוטה שלוס, שחקנית יהודייה שפוטרה מתיאטרון פרובינציאלי, מגיעה, מלווה בבתה, ל"מרכז רוחני", הנמצא בראש ״פסגה נהדרת״, שהוא לאמיתו של דבר, מקום מקלט ליהודים שההיסטוריה דחקה אותם לשוליה. לבעלים של המקום, "באלאבן הגדול", יש שאיפה גדולה, לרפא את גופם ואת נפשותיהם של אורחיו באמצעות חינוך ספרטני, כדי שיוכלו לשרוד בעולם של טורפים ונטרפים. ואולם תקוותיו של "באלאבן הגדול" נכזבות: "היהודים שלו" חוזרים לסורם, לחרדותיהם ולשגיונותיהם "היהודיים" ולחולשתם הגופנית. לבסוף אף הוא עצמו נדבק ב"חיידק" של אורחיו ומאבד את כוחו ואת שלוותו הנפשית.   

 

הפסגה, כמו נובלות בתי המרפא המופתיות הקודמות של אהרן אפלפלד (״רצפת אש״ ו״באדנהיים עיר נופש״), ממשיכה מסורת מרכז־אירופית מפוארת (זו של ״הר הקסמים״ של תומאס מאן ו״נוכח הים״ של דוד פוגל, למשל). ואולם היא מהפכת אותה מבפנים וצובעת אותה בצבעי החלום והסיוט המייחדים את סגנונו של אהרן אפלפלד, מהסופרים הגדולים והחשובים של המאה העשרים.

 

הפסגה הוא ספר שאהרן אפלפלד סמך את ידיו על כתב היד שלו אך לא הספיק לראותו כספר. במלאת שנה למותו אנו שמחים וגאים להגישו לקוראים. זו הזדמנות חגיגית למפגש נוסף עם יצירתו של הסופר הדגול, המציף את העלילות הסמויות והדרמטיות של ההיסטוריה המודרנית ובוחן אותן בעיניים לטושות ובלשון מאופקת וממתנת, מוזיקלית להפליא, חרישית ומהפנטת.