המצאות מזדמנות

אוצר לאוהבי פרנטה:

51 מסות אישיות קצרות שלה, מלוות באיורי צבע, בפורמט מיוחד (רחב יותר מספר סטנדרטי).
*

בסתיו 2017 הציעו עורכי 'הגרדיאֶן' הלונדוני לאלנה פֶרַנטה לפרסם אצלם טור שבועי, ואף שלחו לה, לבקשתה, רשימת נושאים, שמהם תוכל לבחור במהלך השנה. פרנטה נענתה להם, כתבה באיטלקית, וטוריה תורגמו לאנגלית באופן חופשי למדי. לראשונה התנסתה באתגר שבועי של חובת כתיבה בלחץ זמן, סגורה בגבולות נוקשים של היקף – מִגבָּלות שבסופו של דבר היטיבו איתה, וכתיבתה אף עלתה מדרגה במחצית השנייה של שנת הכתיבה.

התוצאה היא 51 המסות הקצרות שלהלן, המסודרות בספר זה לפי תאריכי הפרסום בעיתון – אף שלאחר הפרסום ב'גרדיאן' הן זכו לשכתוב משמעותי של המחברת, והן מתורגמות כאן מן הנוסח האיטלקי הסופי שלהן. מתווספים אליהן האיורים העדינים ורבי-הדמיון של אנדרֶאָה אוּצ'יני, שליוו את פרסום הטור.

לאוהדי פרנטה הרבים, הסקרנים באשר לזהותה ולעולמה הפנימי של הסופרת המסתורית, מחכה כאן אוצר מרתק. פרנטה כותבת מעֶמדה של מחברת רומנים, המודעת למעמדה העולמי ולעניין שיש בנקודת-הראות שלה. אין במסות פִּירוּאֶטים אינטלקטואליים, או שכבות של למדנות מנוכרת. בדרך-כלל מתבוננת בהן פרנטה במצבים וברגשות כמעט נדושים, כדי לחלץ מהם את מה שמחמת הרגל נוטים להשתיק. היא יוצאת ממקום פרטי, מאיזו התנסות או אנקדוטה אישיות, ההופכות להיות דוגמה אופיינית, מקפצה לאינטואיציות על החיים ועל הטבע האנושי. וכשהמסה החייבת-להיות-קצרה דוהרת אל סיומה, מגיעה תמיד פואנטה, עוֹלֶה פרדוקס מרהיב – פרנטה חושפת את הבלתי-צפוי שבמצבים הרגילים, סודקת אותם, מערערת את שלוות-הרוח המדושנת.

יש בספר פוליפוניה של נושאים, החל מאהבה ראשונה, פחדים, קשיי שינה, התמכרויות; דרך צחוק הפורץ במצבים שבהם הוא לא יעלה על הדעת, או תהייה על נטייתה של הכותבת לפרוש אחרונה כשהיא מוזמנת למסיבה אצל ידידים; ודרך ענייני כתיבה, כגון התנגדות לסימני-קריאה ושלוש נקודות; ועד להרהורים על סוף החיים, על יחסיה המורכבים עם בנותיה ועם אמה, ועל הסיפורים הגבריים, השונים מהותית מאלה הנשיים.

שוב ושוב מבליט הספר את נזילותה של התשובה לשאלה "מי אני". הסופרת ששמה הבדוי פרנטה מסתתרת במסותיה לא פחות משהיא נחשפת. היא מודה שבראיונות (הניתנים תמיד בכתב) היא ממציאה את עצמה עבור העיתונאי, ומדגימה כמה שברירי קו ההפרדה בין דמויות וסיפורים אמיתיים לבין דמויות וסיפורים דמיוניים, בדויים, שכן מאמץ הנאמנות לאמת אינו יכול להיות נפרד מן הדמיון.