על הפיקחון

ז'וזה סאראמאגו, חתן פרס נובל לספרות, חוזר כאן ל"על העיוורון" הבלתי-נשכח שלו ברומן המשך, שהוא גם ניגוד. העלילה של "על הפיקחון" נפתחת ארבע שנים לאחר שבלי שום הסבר נעלם כלעומת-שבא העיוורון הלבן שתקף את כל האזרחים, פרט לאשתו של רופא-העיניים, היחידה שנותרה פקוחת-עיניים. אשתו של רופא-העיניים תופיע גם בספר זה, בתוך כל השישה, בני-חבורתהּ. במחצית הספר היא מפציעה והופכת להיות אחת משתי הדמויות המרכזיות במלוא אנושיותה הסוחפת.
הדמות שמנגד לה תהיה זו של רב-פַּקד, שנשלח על ידי השלטון לעקוב אחריה ולהפליל אותה. תחילה הוא נראה קריקטורה, פארודיה על דמות מסרט-פעולה, המשתלבת יפה באופי של סרט-מתח שהספר הולך ולובש. אבל דווקא הרב-פקד יעבור את המהפך האנושי הדרמטי ביותר בספר, ותתגלם בו כוחה של האמפתיה להתגבר אף על המצבים האבסורדיים ביותר. כשנולדנו לעולם הזה כאילו חתמנו על חוזה לכל החיים, אבל ייתכן שיום אחד נצטרך לשאול, מי חתם על זה בשמי? והאיש הזה שואל.
קודם-לכן תתגלגל העלילה מדֶחי אל דֶחי, בלי יכולת לעצור, בשל "מגפה לבנה", "עיוורון לבן" חדש: ביום הבחירות בעיר הבירה לא מגיע איש להצביע בגלל הגשם והסופה. אבל בשעה ארבע, לאחר שמזג-האוויר השתפר, נוהרים לפתע התושבים לקלפיות בהמוניהם כאיש אחד. כשאלה נפתחות, מסתבר שיותר משבעים אחוז הצביעו בפתק לבן. בחירות חוזרות, כעבור שבוע, מעלות את אחוז הפתקים הלבנים לשמונים-ושלושה. איש-איש החליט על כך בינו לבין עצמו, אבל התוצאה היתה כאילו קיבלו האנשים פקודה שלא יכלו לעמוד בפניה. השימוש שלוח-הרסן בזכות ההצבעה בפתק לבן נראה לממשלה כאיום על אושיות הדמוקרטיה והמולדת, כאילו התעוור קהל הבוחרים ועיניו טחו מִראות את ההשלכות ההרסניות של הצבעתו. הפיקחון הזה של הצבעת המחאה מביא להכרזת מצב חירום, ולהסלמה הולכת וגוברת של פעולות הממשלה נגד עיר הבירה, בעוד תגובת התושבים היא דווקא אחווה ועזרה-הדדית ספונטניות.
האם אשה אחת, בגלל שלא התעוורה לפני ארבע שנים, בימי העיוורון הלבן, אחראית היום ל"קונספירציה הלבנה", לכך שכמה מאות-אלפי אנשים, שמעולם לא שמעו עליה, הצביעו בפתק לבן?
רק סופר חכם, חריף, פרוע וחם-רגש כסאראמאגו יכול לרקוח את העלילה המבריקה הזאת,שתביא אותנו לבחון מחדש לא מעט מוסכמות חזקות של חיינו.