בעקבות הזמן האבוד [1]

בעוד 3000 עמודים יסתיים המסע בעקבות הזמן האבוד. מה שנראה עכשיו כתנועה קדימה ייהפך לתנועה לאחור. מה שהיה חומר-ממשות ייהפך לזיכרון ולזמן. תולדות החיים ייהפכו לתולדות כתיבתו של הספר.

היצירה הזאת היא מפעל-חיים פתוח וסגור כאחד. מצד אחד סופה תוכנן מראש, ומצד אחר היא נידונה להיות בלתי גמורה לעולם. ולפיכך, למרות כוליותה ההדוקה, ניתן לקרוא בה גם חלק-חלק (כפי שקראו אותה קוראיה הצרפתים, לאורך 14 שנה).

יצירתו של פרוסט – ספק אוטוביוגראפיה, ספק רומאן-חניכה חובק-כל – היא יצירה שאין לסכמה, משום שתפיסת הדמויות שבה חשופה תדיר לתפניות חדות ולסתירות, ומשום שתמונת המציאות בעולמו הדמיוני של פרוסט משתנה ללא הרף, ומשום שאצל פרוסט אתה מצוי תמיד באיזו דרך צדדית, ועליך להבין שזוהי בעצם דרך המלך. אין לסכמה – ועל כן גם ניתן לומר כי כולה אינה אלא בגדר הרחבה מדהימה של משפט אחד בלבד: המספר נעשה סופר. נקודת הסיום היא גם נקודת ההתחלה: מי שביקש להיות סופר אך נכשל בניסיונותיו, חש כי בכוחו להתחיל במפעל חייו: החומרים שמהם נבנו חייו עד כה הם החומרים שמהם תיבנה יצירתו.

באיחור של למעלה מ-70 שנה פותח ספר זה את פרויקט התרגום לעברית של מלוא יצירתו אדירת-הממדים של פרוסט – הרומאן החשוב ביותר של הספרות הצרפתית במאה-העשרים, ומן הפסגות הספורות של הפרוזה המודרנית. הספריה החדשה תפרסם את כל כרכי הספר, בזה-אחר-זה, בתרגום מופת של הלית ישורון, תרגום המעביר את המשפט הפרוסטיאני הייחודי לעברית בת זמננו, ופותח בכך אופציות חדשות גם בפני הספרות העברית.

'קומברה', הכרך הראשון בעברית, הוא תרגומו של חלק א' מן הכרך הראשון של המקור, אשר נדפס בצרפת (על חשבון המחבר!) ב-1913. עמו פותחת הספריה החדשה במסע גדול ובלתי-נשכח – מסע אל זמנה של החוויה הנפשית, מסע לאורך מפעל-חייו של פרוסט, שהוא יצירה בודדת השקולה כנגד כל כתביו של סופר אחר.