דרך הזן בימי דיכאון

"כשהייתי בן שבע-עשרה, יצאתי עם שני חברים למסע בסירת קאנו במרחבים הפראיים של צפון חבל אונטריו בקנדה [...] חמישה ימים לאחר תחילת המסע גילינו שאנחנו אבודים לחלוטין [...] כאשר מצאתי את עצמי, בגיל שלושים ושבע, שרוי בדיכאון עמוק, החוויה היתה דומה מאוד למה שחוויתי באותו טיול מחנאות. שוב הייתי אבוד באזור לא מוכר, מפחיד ועם זאת יפהפה. המפות שהתרגלתי לסמוך עליהן לא הציגו את האזור שנמצאתי בו.

"תמיד נעזרתי בתרגול בודהיסטי כדי להתמודד עם מצבים קשים, אבל במקרה זה לא היה בו די [...] התמדתי בו בעודי מנסה למצוא דרך לקשור בינו לבין מה שעובר עלי. בסופו של דבר גיליתי שתנועת הנפילה מטה של הדיכאון מאפשרת לי להשתקע באופן עמוק ומלא יותר בתוך חיי, ושבהשתקעות זו טמונה הזדמנות נהדרת ללמידה, להיפתחות ולגדילה. התברר לי שאני יכול להכניס את הדיכאון אל מרחבי התרגול הבודהיסטי שלי, ולמדתי שגם אחרים יכולים לעשות את זה – בלי קשר לנטיות הרוחניות האישיות שלהם.