צו השעה

כעס אינו תוכנית עבודה. דחיית ההתמודדות רק תעמיק את המחירים.
צו השעה תובע מאיתנו להציב גבולות ולרפא את מערכת היחסים בין החברה החרדית למדינת ישראל.
מאז שבעה באוקטובר, שאלת השירות חדלה להיות ויכוח תיאורטי שאפשר לדחות. היא נוכחת בבית שבו ההורה שוב נקרא בצו 8 למילואים, בעסק שנאבק על הישרדותו, ביחידה שחוזרת עייפה לסבב שישי, בצעירים שלא מצליחים להתחיל את חייהם לאחר השירות ובצמצום הכוחות בחזיתות השונות – בזמן שבחברה החרדית נשמרת אוטונומיה מתבדלת בחסות המדינה ובמימונה. מול הסכנה הביטחונית והתהום הדמוגרפית-כלכלית, הכעס והתסכול הולכים ומתעצמים. אלא שוויכוחי צדק ומוסר הוכחו כחסרי תועלת, ומנגד, הניסיון לפייס ולרצות את מי שאינו רואה בעצמו שותף לא הצליח לקדם גיוס והנתק רק ממשיך להעמיק.
צו השעה מציע מודל מעשי לריפוי מערכת היחסים שבין החברה החרדית למדינה ולמעבר ממלכודת של תלות וריצוי להצבת גבולות בריאים ובטוחים. הוא מוביל את הקורא צעד אחר צעד: החל מהכרה מפוכחת בסכנות, דרך הגדרה מחודשת של ה"אנחנו" הישראלי ועד לשרטוט גבולות ברורים בביטחון, בכלכלה ובחינוך. הספר נמנע מהמשגות של כפייה וחינוך מחדש ובמקומן בוחר בקריאה אמיצה לקחת אחריות על הבית הלאומי: להחזיר את החוזה הישיר בין המדינה לפרט, לקבוע חובת שירות לצד השלכות אזרחיות מתמשכות ולפתוח שער לשותפות אמת ולברית גורל מחודשת.

שבות רענן היא עורכת דין ובוגרת תואר שני במדיניות ציבורית. ממייסדות פורום נשות המילואימניקים ותנועת המילואימניקים. במלחמת חרבות ברזל קידמה זכויות, הגנות והטבות למשפחות המגויסות, ובהמשך הובילה את מאבק ארגוני המשרתים לחוק גיוס אחראי.
כבת הציונות הדתית וכאשת ימין שגדלה בפסגות ופעלה בלוד, היא מביאה קול אמיץ ומפוכח המציב את ביטחון המדינה והערבות ההדדית בעם ישראל מעל לכל ברית פוליטית עיוורת.
הלל גרנות גרונר היא פעילה חברתית ויוצרת תוכן, אחותו של סרן אמיתי צבי גרנות ז"ל שנפל בקרב על הגנת הצפון, נשואה למילואימניק ואמא שמכוונת את דרכה בעשייה למען עתיד ילדיה – בבית הפרטי ובבית הלאומי היחיד שיש להם בעולם.