לכל הדעות

ש צלילים שאם רק שומעים אותם פעם אחת, אי אפשר לשכוח יותר לעולם.אבל לא רק צלילים כאלה קיימים, יש גם דממות כאלו. יש רגעים מיוחדים של שקט שנצרבים בלב, שחודרים עמוק:הדממה שמתפשטת במליאת הכנסת לפני שמתחיל עוד נאום חשוב, רגע לפני שהנואם מכחכח בגרונו ופותח : " אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה" - היא מהדממות הבלתי נשכחות הללו.
באלבום הזה כינסנו שבעים נאומים משבעים שנות פעילותה של כנסת ישראל; כל אחד מהם הוא אבן דרך בתולדותיה של המדינה. חלקם מבשרים על פרוץ מלחמה, חלקם על פריצת דרך לשלום; חלקם עוסקים בסוגיות שברומה של אומה,חלקם בעניינים הכרוכים בחיי כל איש ואישה.חלקם הם בבחינת סוף פסוק שאין אחריו כלום,חלקם הם פרקים בדיון מתמשך, חוליות בפולמוס שהתחיל אי אז ועודנו נמשך...

מתוך דברי הפתיחה של יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין