בָּאָבִיב הַזֶּה קַפְּלַן תָּמִיד נִרְאֶה כְּמוֹ
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְהָאַסְפַלְט הַיָּבֵשׁ חֲלַקְלַק כְּמוֹ
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְשֶׁלֶט הַנֵּיאוֹן בּוֹהֵק כְּמוֹ קֶשֶׁת
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְהַמִּגְדָּלִים סָבִיב מִתְרוֹמְמִים כְּמוֹ פִּטְרִיּוֹת־עֲנָק
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְאִם יוֹרֵד גֶּשֶׁם, הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
אֲנַחְנוּ נִרְטָבִים וְְאֵינֵנוּ רְטֻבִּים, כִּי זֶה הַגֶּשֶׁם
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם


אנחנו, חסרי המולדת, הוא ספר השירה הרביעי של סיון בסקין. בשנים שבהן נכתבו שיריו פרצו מגפה, הפיכה, מלחמה רחוקה ומלחמה קרובה מאוד. הֵדֵיהן ספוגים בהם, אך שיריה של בסקין אינם נזקקים לאירועים בסדר גודל כזה כדי להיות חברתיים ומעורבים בעולם. הפואטיקה האנרגטית והבלתי צפויה שביצירתה צומחת תמיד מהתבוננות רגישה בו, בחד-פעמיותו, על מוראותיו והבטחותיו ליופי.

סיון בסקין היא משוררת, סופרת, עורכת ומתרגמת. ספרה האחרון עד כה הוא הממואר שבעה ימים אביב בשנה (הקיבוץ המאוחד, 2021).