לשון וסגנון בזמר העברי

היצירה של שירי עם בעברית תפסה מקום מרכזי במאמציהם של יוצרי התרבות העברית המתחדשת ליצור מערכת תרבותית מלאה שתאפשר לחברי הקהילה הלשונית הצעירה לנהל את כל חיי התרבות שלהם בעברית בלא שיזדקקו לפנות לשפות אחרות. מאמצים אלה נחלו הצלחה רבה, ובמשך שנים  תפסה מסורת הזמר העברי מקום מרכזי בתרבות המקומית. ההיכרות המעמיקה עם מסורת זו הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים בארץ ישראל במהלך תקופת היישוב והעשורים הראשונים למדינה. אף על פי שלאחר מכן ירד הזמר העברי מגדולתו והפך לסוגה שולית במערכת המוזיקה הפופולרית, ההיכרות עמו נותרה עד ימינו מרכיב חשוב בזהות הישראלית.

עניינו של ספר זה הוא תיאור דרכי העיצוב הלשוני והסגנוני של הזמר בתחום התמליל בתקופה המכוננת בעיצוב התרבות הישראלית קודם להקמת המדינה ובראשית ימיה. יוצרי הזמר שאפו להעניק לו צביון ייחודי, מקומי, שישקף את חווית החיים בארץ ישראל, ייתן ביטוי לאידיאולוגיה השלטת ויסייע להפצת ידע העברית בקרב קהל היעד. פעולתם של המלחינים לעיצוב הסגנון המוזיקלי הייחודי המזוהה עם מסורת הזמר תוארה במחקרים רבים, וספרה של יעל רשף מציג לראשונה בצורה מפורטת את תולדות הזמר העברי מבחינת עיצוב סגנונם הייחודי של התמלילים. פרקי הספר סוקרים את תהליכי ההתגבשות של הזמר כסוגה נבדלת במסגרת לשון התרבות; הם דנים במפורט במאפייניה העיקריים של המסורת הלשונית שנוצרה בו וסוקרים את יחסיה של מסורת ייחודית זו עם סוגות ספרותיות אחרות ועם העברית המדוברת כפי ששימשה את קהל היעד בחיי היום יום, החל בראשית צמיחתה של מסורת זו בתקופת העליות הראשונות ועד לדעיכתה ההדרגתית ודחיקתה לשוליים בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20.