משהו ממני נשאר שם

"אנחנו נשרפים!"
חשבתי שזהו. ראיתי את קירות האש האדירים רצים אלינו מפיצול הוואדיות. לא נצליח לצאת מזה, אנחנו עומדים למות. את הקריאות הללו בקשר וקולות נוספים של הפצועים שמעתי כל הדרך עד שיצאנו מהוואדי. אני שומע אותם מדי פעם עד היום.

ב–28 באוגוסט 1997, במהלך הקרב בוואדי בריך, המוּכר בשם "השריפה בסלוקי", הרג כוח מארב מחטיבת גולני חמישה מחבלים, אך בשל אש שהתפתחה במהלך הקרב נהרגו חמישה לוחמים ממחלקה 2 בפלוגה הרובאית בגדוד 13.
לאחר סיפור הקרב, מגולל דותן דרוק, מפקד מחלקה 2, את סיפור ההתמודדות האישי שלו כמ"מ בקרב ובעיקר לאחריו. הוא משתף בהתמודדות עם ההחלטות שקיבל, בפגישות עם משפחות הנופלים והלוחמים שיצאו משם בחיים, כאשר כל אחד מהם השאיר שם משהו ממנו.
הספר נכתב במקביל לתהליך טיפול, ומהווה קריאה למפקדים וללוחמים להיות קשובים לפקודים ולעצמם לאחר אירועי לחימה כאוטיים ובכלל, וככל שנדרש גם לטפל בעצמם.

סא"ל (מיל') ד"ר דותן דרוק, בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה, שירת ביחידת אגוז וביצע בה ובחטיבת גולני מגוון תפקידי פיקוד. היה מ"פ בפנימייה הצבאית בחיפה, שימש כקצין במחלקת תורת הלחימה בזרוע היבשה ופרש מצה"ל כראש ענף. במקביל לשירותו במחלקת תורת הלחימה שימש במינוי משני כמפקד גדוד של יוצאי אגוז במילואים. זה שנים מספר משמש כמנהל לחימה בחטיבה 401, כולל במלחמת "חרבות ברזל". דרוק הוא ד"ר להיסטוריה צבאית, לימד ומלמד סוגיות בצבא ובביטחון במכללות הצבאיות ובאוניברסיטאות.