חלקו הראשון של הספר מתמקד בתוכנית המלחמה המצרית, בדגש על בניית מערכת הטעיה ומידור – מפקדי דיביזיות ידעו על היציאה למלחמה רק 48 שעות לפני המועד, טייסים רק בשעות הבוקר של 6 באוקטובר, ומפקדי צוללות רק שעות ספורות לפני המלחמה. מנגד – ההתעלמות הישראלית מכל הסימנים המעידים כולל ידיעת זהב שהגיעה ביום שישי בבוקר: מברק של שגריר עיראק במוסקבה שיורט ובו נאמר שמצרים וירדן יתקפו את ישראל בשבת. גם מידע על כמויות נשק סובייטי חסרות תקדים שמגיעות לנמלי אלכסנדריה במצרים וטארמוס בסוריה לא זכו לכל התייחסות. החלק השני של הספר מתאר את הלחימה בחזית הדרום ואת גבורת הלוחמים – מפקדים זוטרים, טנקיסטים, וצנחנים שהביאו את צה"ל למרחק של 101 קילומטרים מקהיר ולכיתור הכוחות המצריים שהיו בגדה המזרחית של התעלה.