נשף המסכות

הילד היתום בן ה־8 שמכר דברי סדקית בבית הזונות של בצרה והיה התלמיד המצטיין בכיתתו הפך לאחד מבכירי השב”כ ו’המוסד’ הישראלים. איסר הראל מינה אותו מייד עם עלייתו ארצה לראש המחלקה למלחמה בריגול הערבי. זו הייתה בחירתו האישית, שהדהימה את ותיקי הארגונים החשאיים. במסווה של סוחר מבחריין, רב־חובל עיראקי, סוחר תכשיטים ערבי, איש עסקים איראני, סוהר דרוזי ודמויות כיסוי נוספות, פיקד שמואל )סמי( מוריה על מבצעים חשאיים רבים בארץ ומחוצה לה. בין השאר היה ראש שלוחת ’המוסד’ בפריז ועסק בציד נאצים ובגיוס סוכנים. כינויו המחתרתי של סמי היה ”איוב”. הוא פיקד, לצד אברהם אחיטוב, על האגף הערבי בשירות הביטחון ועיצב את התשתית לפעילותו בשטחים. על אף הדמויות השקריות שלבשו הוא ואנשיו, נודע בקפדנותו בענייני אמת ושקר. המסתערבים שסמי גייס ואימן פעלו במשך עשור מבלי שאיש בשב”כ או ב’מוסד’ ידע על קיומם. היו ביניהם גם כאלה שהתחתנו עם נשים פלסטיניות והולידו ילדים. אחד מהם אירח בדירתו בגרמניה את הסטודנטים מהצמרת הצעירה של אש”ף, שהפכו לימים למנהיגי הארגון. בדירה הוטמנו מכשירי האזנה שהניבו מידע יקר ערך. בעת שיוסף ארגמן החל לשוחח עימו, מלאו לסמי 93 שנים. נשף המסכות נכתב מפיו, בגוף ראשון, בדיוק כפי שהתנהלו 30 השיחות בינו לבין המחבר.