לפחות שליש מבין האנשים המוכרים לנו מופנמים. הם אלה שמעדיפים להקשיב במקום לדבר, לקרוא במקום לבלות. הם חדשנים ויוצרים אך נמנעים משבחים עצמיים, ויעדיפו עבודה ביחידות על פני סיעור מוחות של עבודת צוות.

אנו חייבים למופנמים רבות מן התרומות החשובות לחברה – החל בחמניות של ואן גוך וכלה בהמצאת המחשב האישי ו-google יצירות כמו הנוקטורנו של שופן, "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט, 1984 של ג'ורג' אורוול ו"הארי פוטר".

ספר זה: שקט, השופע הוכחות משכנעות ותחקירים מרשימים, מלא סיפורים בלתי נשכחים על בני-אדם אמיתיים ומראה לנו עד כמה אנחנו ממעיטים בערכם של מופנמים ועד כמה גדול ההפסד שלנו. בספר זה משרטטת סוזן קיין את עלייתו של "אידאל האדם המוחצן" במאה ה-20 ובוחנת את השפעותיו המרחיקות לכת.

היא בוחנת את הערכים השולטים בתרבות העסקית של ימינו, שבה שיתוף הפעולה המאולץ עלול לעמוד בדרכה של חדשנות והפוטנציאל המנהיגותי של המופנמים לעתים קרובות לא זוכה בהכרה. קיין מתבססת על מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח כדי לחשוף את ההבדלים המפתיעים בין מוחצנים למופנמים.

היא מציגה בפנינו מופנמים מצליחים ומעוררי השראה ביותר ומשיאה עצות יקרות מפז בכל נושא, למשל כיצד ניטיב לגשר על הבדלים במערכות יחסים של מופנמים-מוחצנים, כיצד להעצים ילד מופנם, ומתי כדאי להיות "מוחצן מדומה". ספר יוצא דופן זה ניחן ביכולת לשנות לתמיד את אופן ראייתנו את המופנמים, ומה שחשוב לא פחות, את אופן ראייתם של המופנמים את עצמם.