זכור

מסה היסטוריוסופית החובקת תרבויות וזמנים. ביסודה כמה אבחנות מהותיות: בין כתיבה היסטורית (שהיוונים היו אבותיה) לחיפוש משמעות בתולדות (ממקורם של היהודים); בין שמירת הזיכרון ההיסטורי המשותף, המקיים את המסורת היהודית לדורותיה,  להיסטוגרפיה מדעית, הנכתבת מתוך ריחוק ביקורתי ומעידה מעצם טבעה על התרופפות הזיקה הנורמטיבית לעבר. תוך כדי דיון באבחנות אלו מתלבנת הבעיה הרוחנית־קיומית של הדורות האחרונים בתפוצות ישראל, המאבדים את תחושת הרציפות התרבותית עם העבר הלאומי. ירושלמי, הבוחן את מעמדו ושליחותו של ההיסטוריון היהודי המודרני, מנסה לגשר על פני התהום הנפערת במדעי היהדות בין החקר ובין המשמעות, בין ההבט המדעי וההבט הערכי. פרופסור חיים יוסף ירושלמי, שקרקע גידולו היה הקיבוץ היהודי הגדול בעולם - יהדות ארצות־הברית - והעומד בראש המרכז ללימודי היהדות באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, מעלה בעיות המעסיקות כל מי שיש לו עניין בהיסטוריה היהודית ומציקות לו בעיות קיומו של העם היהודי.