כשהקסם פג

"בשנת הולדתי, 1945, חיו בדרום לבנון, השיעית ברובה, אנשים בעלי מזג קודר, בני עם ששאב את האתוס שלו וגם את פחדיו מאדמתו והרהר בחשש במה שצופן לו העולם הגדול".
דרום־לבנון הוא אחד משטחי האדמה המדממים והמכאיבים ביותר לעם היושב בישראל. חיילים נפלו ועודם נופלים בו, ומתקפות רצחניות יצאו ממנו אל שטחינו. אך דרום־לבנון לא נראתה כך תמיד. לפני מלחמת האזרחים, ובטרם נפלה בידי ארגון הטרור השיעי חזבאללה, הייתה חבל ארץ יפהפה אך נחשל, עם אוכלוסייה מושרשת באדמה אך צופה מערבה ומחפשת את מזלה בנכר.
פרופ' פואד עג'מי, מהקולות החשובים והישרים ביותר בעולם הערבי, משרטט בספרו כשהקסם פג – שראה אור רק לאחר מותו – לבנון אחרת, יפה יותר אך רוחשת צללי עבר, מתח ואלימות כבושה. באוטוביוגרפיה מרשימה מתאר עג'מי את ילדותו בחברה הלבנונית, בדרום ולאחר מכן בביירות, וכיצד הצליח להגר ממנה ולבנות לעצמו עתיד טוב יותר.
● מדוע רצח הנערה דלאל בידי משפחתה עיצב את תודעתו של עג'מי?
● כיצד הרגיש כבן למיעוט השיעי במזרח התיכון?
● איך זיהה פואד הצעיר את הסכנות שבחברה הדרום־לבנונית, וכיצד השכיל להימלט מהן?
● ומה יש לנו ללמוד מילדותו של נער בדרום לבנון?
פואד עג'מי (1945–2014) היה היסטוריון וסופר יליד לבנון. לקראת גיל 18 היגר לארצות הברית, שם רכש השכלה ולימים לימד באוניברסיטת פרינסטון ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בין ספריו שתורגמו לעברית המרד בסוריה (2013), האימאם הנעלם: מוסא אל־צאדר והשיעה של הלבנון (2006), וארמון החלומות של הערבים (2000). עג'מי היה נשוי למישל, שהביאה את כשהקסם פג לדפוס לאחר פטירתו של בעלה.