כסדום היינו

כנופיות הפשע המאורגן זורעות אלימות ברחובות ישראל, ושלוחותיהן חודרות לרשויות השלטון ומאיימות לפגוע בדמוקרטיה מבפנים. רוצחים, אנסים, בעלים אלימים וסוחרי נשים וסמים מהלכים בינינו חופשיים בגלל רחמנותם של בתי המשפט. מקומות ברשימות המועמדים לכנסת נמכרים לאור יום בכסף מלא או בשווה כסף, והפוליטיקאים שקונים אותם הם המחוקקים את חוקינו. "מבחן בוזגלו" נהפך על ראשו: אזרחים מן השורה נמקים בבתי מעצר ובבתי סוהר על לא עוול בכפם, ואילו בכירים שניצלו את השררה כדי להיטיב עם עצמם ועם מקורביהם ממשיכים במירוץ לצמרת באין מפריע. המשפט הצבאי מקנה חסינות למפקדים שהפקירו ברשלנות פושעת את חיי חייליהם, או ניצלו ניצול מיני חיילות, וגם למתעללים בפלסטינים. התקשורת החוקרת הנשכנית מאבדת את שיניה, ואת מקומה הולכת ותופסת תקשורת מתמסרת ומסואבת. ונורא מכול - רשויות החוק משותקות לחלוטין אל מול ההסתה ואלימות הדתית-לאומנית, שכבר גרמו כאן לרצח ראש ממשלה.
 
 
משה נגבי, העוקב זה שנות דור אחרי תפקודם של אוכפי החוק, מתאר ומנתח את כישלונם הפטלי בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית מפני המשחיתים והמקעקעים אותה מבית. מסקנתו קשה ונחרצת: למדינה שרשויותיה פוחדות מאויבי החוק והדמוקרטיה - במקום להפך - אין תקומה.
 
משה נגבי הוא מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, ומלמד בה על מערכת המשפט הישראלית ועל חופש העיתונות בישראל. למן 1981 הוא משמש פרשן משפטי ברשות השידור ומנחה את מגזין הרדיו לענייני משפט "דין ודברים". עבודתו זיכתה אותו בפרס סוקולוב לעיתונאות, בפרס על שם אמיל גרינצוויג מטעם האגודה לזכויות האזרח, בפרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים, בפרס ראש לשכת עורכי הדין ובתואר דוקטור כבוד של ההיברו יוניון קולג´. ספריו האחרים: "כבלים של צדק"(1981), "נמר של מייר"(1985), "מעל לחוק"(1987) ו"חופש העיתונות בישראל"(1995).