סוחרי המהירות

עם התמוטטות הבורסה באוקטובר 1987, הגיבו הרשויות למשבר ושינו את החוקים: הן הקלו על מחשבים לעשות את העבודה שעשו עד כה בני האדם הבלתי מושלמים. בסופו של התהליך שהתניעה ההתמוטטות, החליפו מחשבים כליל את בני האדם. סוג חדש של תבונה פיננסית נולד. הרעיון הישן שלפיו בן אנוש צריך לעמוד בין משקיעים לבין השוק נפח את נשמתו. ה"בורסה" נהיתה קבוצת שרתי מחשבים שהכילו תוכנות ותו לא. לא משקיעים היו האחראים לרוב הצמיחה בהיקף המסחר, אלא מחשבים מהירים להפליא שנשלטים בידי חברות בעלות אינטרסים.
האוטומציה המואצת יצרה מורכבויות מסוג חדש, בעלות השלכות בלתי צפויות רבות. שוק ההון כבר לא היה שוק במובן הישן, אלא אסופה של עשרות זירות שונות, פרטיות וציבוריות, שבהן מתנהלות מלחמות רובוטים. כל בנק השקעות המכבד את עצמו פיתח לעצמו מאגרים אפלים, שבהם אפשר לקנות ולמכור ניירות ערך הרחק מעין הציבור ולהטות את השוק. תעשייה שלמה החלה לסגוד לדאטה, כי מצד אחד קל מאוד להטות דאטה, ומצד שני קשה מאוד להשיג את הדאטה האמיתי.
המסחר בשוק ההון האמריקאי מתבצע כיום בקופסאות שחורות, בבניינים מאובטחים היטב. קשה לומר מה בדיוק קורה בתוך הקופסאות האלה – הדו"חות הציבוריים על המתרחש בהן מטושטשים ולא אמינים, וגם מומחים לא יכולים לומר מה בדיוק קורה בהן, או מתי ולמה. למשקיע הממוצע, כמובן, אין שום סיכוי לדעת אפילו את המעט שהוא צריך לדעת.
היכולת החדשה – לפעול במהירות מחשב ולא במהירות אדם – הביאה לעלייתו של מעמד חדש של סוחרים, שעוסקים בסוגים חדשים של מסחר. מערכה חדשה נפתחה בוול-סטריט, המערכה על יתרון המהירות. זמני ביצוע העסקאות נמדדים עכשיו במילי-שנייה, במיקרו-שנייה, בננו-שנייה, וכל מיקרו-שנייה, המהירה פי כמה וכמה משבריר מצמוץ, מעניקה יתרון עצום ליריב. טורף חדש נכנס לזירה, והטרף הקל הם כמובן המשקיעים.
העולם נאחז עדיין בדימוי המקובל של שוק ההון כי הוא דימוי מרגיע; כי קשה כל כך לצייר תמונה שתחליף אותו; וכי למְעַט האנשים שמסוגלים לצייר אותה עבורנו, אין שום אינטרס לעשות זאת. הספר הזה הוא ניסיון לצייר את התמונה הכללית הזאת, המורכבת מכמה תמונות קטנות יותר