אחרי השואה היה נראה שפיוס בין יהודים לגרמנים איננו בגדר האפשר. אולם צעד ראשון לעבר הפיוס הבלתי ייאמן נעשה כבר ב-1952, אז חתמו גרמניה וישראל על הסכם שילומים. למרבה הפליאה, פחות מעשר שנים אחרי השואה כבר החלו לרקום עור וגידים יחסים כמעט נורמליים בין שתי המדינות.

כיצד קרה שהפיוס בין המדינות התחולל בתוך זמן קצר כל-כך? שאלה זו מתפענחת בספר, החוזר לאותן שנים סוערות ובוחן כתבות, סיפורים, מאמרים, קריקטורות, שירים ודיווחים בעיתונות וברדיו, פרי עטם של טובי הכותבים בתקופה, וכן סרטים, הצגות ותוכניות טלוויזיה, ופרוטוקולים מישיבות ממשלה ומדיוני הכנסת.

מנהיגי שתי המדינות, דוד בן-גוריון וקונרד אדנאואר, מילאו תפקיד מרכזי בחידוש היחסים. הראשונים שתמכו בהם היו יהודים יוצאי גרמניה שהאמינו כי “גרמניה אחרת“, שהכירו מהבית, אפשרית, ואף חשוב לעודד את מבשריה. אליהם הצטרפו עיתונאים, אנשי רוח, סופרים, אמנים, מחזאים ויוצרים – ואחריהם אישי ציבור. כל אלה החלו להביט ישירות ומקרוב אל גרמניה ה“חדשה“ והציגו את דמותה המורכבת והעכשווית בפני הציבור הישראלי. מבעד למבטם נראה אף אנו את גרמניה: מדמותה החרבה והכבושה מיד אחרי המלחמה ועד לתפקידה החדש בשנות השישים, כבעלת ברית מערבית ומשגשגת של מדינת ישראל.

הספר חושף לעומקו את השיח הישראלי הטעון על גרמניה, שחצה מפלגות ואידיאולוגיות, הטלטל בין רגשות זעם וכאב לבין אמונה בעתיד אחר, והסתיים בפיוס יוצא דופן.

דוד ויצטום הוא עיתונאי וחוקר בתחומי התקשורת וההיסטוריה. במשך שנים ערך והגיש תוכניות ברדיו ובטלוויזיה, היה שליח הרדיו והטלוויזיה הישראלית בגרמניה, ולימד באוניברסיטאות של תל-אביב וירושלים.

על העטיפה: אדנאואר ובן-גוריון בפגישה ההיסטורית בניו יורק, מרס 1960