עד פנה היום ברל כצנלסון על עצמו

ברל כצנלסון ביקש להיות מגדל ירקות, בונה בית, חלוץ. בסתר ליבו היה אמן שהקריב את אמנותו למען עסקנותו. בגלוי היה מורה. הרבים ראו בו מנהיג. אך כל ימיו סירב להציב עצמו בסולם של שררה. מכל התפקידים אליהם נקרא – ברח. הוא היה לעורך עיתון שמבקש לבנות חברה. איש שיחה ושומר סוד. מחנך.

הביוגרפיה של ברל כבר נכתבה. כאן ביקש העורך מוקי צור להפגיש את הקורא עם ברל בשפתו, במכתביו, בנאומיו. במפגשים עם חבריו התוודה והתפלל. בנאומיו ובהערכות המצב שלו הציב בפני עצמו ראי אכזר. הספדיו מעניקים לנו מפתח חשוב להבנת חלומותיו וסיוטיו.

"כי פנה היום": חלומות ילדות, מהפכת חיים, תהומות של אהבה, רעות, פוליטיקה ומסירה לדור הבא. כל אלה מכונסים בדבריו.

ביאליק שאל: מהיכן העברית של ברל כצנלסון? ד"ר צביה ולדן חושפת בפנינו את מקורות שפתו.

ברל נפטר בטרם הגיע לגיל ששים, בימים האיומים לעם היהודי, בימי השואה, וחשבון עולמו עמנו.