תָּמִיד הֲכִי חָשׁוּךְ לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

גַּל הַפְּרִיצוֹת בְּגִבְעַת הַוְּרָדִים נִמְשָׁךְ, וְגִבּוֹרֵי־הָעָל חַיָּבִים לִמְצוֹא אֶת הַשָּׁבִים לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאוּחָר מִדַּי! כְּדֵי לַעֲזוֹר לַחֲבֵרָיו, נִיק מַחְלִיט לַעֲזוֹב אֶת תּוֹכְנִית הַטֵּלֵוִיזְיָה וְלַחְזוֹר הַבַּיְתָה, אֲבָל אָז הוּא מְגַלֶּה סוֹד מִסְתּוֹרִי, וְיֵשׁ מִי שֶׁיַּעֲשׂוּ הַכֹּל כֵּדֵי לַעֲצוֹר אוֹתוֹ מִלַּחְשׂוֹף אֶת הַסּוֹד לָעוֹלָם. הַאִם נִיק סוֹף־סוֹף יְגַלֶּה אֶת כֹּוחַ־הָעָל שֶׁטָּמוּן בּוֹ? הַאִם נִיק יַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן כְּדֵי לַעֲזוֹר לַמַּסֵּכָה הָאֲדֻמָּה וְלַחֲבֵרָיו גִּבּוֹרֵי־הָעָל לְהַצִּיל אֶת תּוֹשָׁבֵי גִּבְעַת הַוְּרָדִים?

זֶהוּ חֶלְקוֹ הַשְּׁמִינִי שֶׁל מַדְרִיךְ לְגִבּוֹרוֹת־עָל, סִדְרַת הַסְּפָרִים שֶׁכָּבְשָׁה אֶת הָעוֹלָם. בְּסֵפֶר זֶה מְסֻפָּר עַל הֶמְשֵׁךְ הַרְפַּתְקְאוֹתֶיהָ הַנּוֹעָזוֹת שֶׁל הַמַּסֵּכָה הָאֲדֻמָּה.

סִפּוּר עַל תְּעוּזָה, אוֹמֶץ, אֱמוּנָה עַצְמִית, עַל הַיְּכוֹלֶת שֶׁלָּנוּ לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם חֲבֵרִים, אֲבָל גַּם לָדַעַת מַהוּ הַכּוֹחַ הַטָּמוּן בְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, כִּי כָּל אֶחָד הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד.