מַדְרִיךְ לְגִבּוֹרוֹת-עָל חֵלֶק שֵׁנִי: הַמַּסֵּכָה הָאֲדוּמָה ”אִם חוֹלְמִים עַל מַשֶּׁהוּ מַסְפִּיק זְמַן, יוֹם אֶחָד הוּא יַהֲפוֹךְ לִמְצִיאוּת.” גִּבּוֹר־עָל חָדָשׁ הִגִּיעַ לְגִבְעַת הַוְּרָדִים, ”הַמַּסֵּכָה הָאֲדוּמָה” שְׁמוֹ. כָּל הַיְּלָדִים בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר מְדַבְּרִים עַל הַגִּבּוֹר הַמּוּפְלָא שֶׁעָף וְנִלְחָם בָּרְשָׁעִים. הֵם לֹא יוֹדְעִים שֶׁזּוֹהִי בְּעֶצֶם חֲבֵרְתָּם לַכִּתָּה לִיסָה, זוֹ שֶׁתָּמִיד מְצִיקִים לָהּ. מֵאָז שֶׁמָּצְאָה בַּסִּפְרִיָּה אֶת הַסֵּפֶר הַמִּסְתּוֹרִי ”מַדְרִיךְ לְגִבּוֹרוֹת־עָל”, חַיֶּיהָ שֶׁל לִיסָה עָבְרוּ מַהְפָּךְ, הִיא מִתְאַמֶּנֶת בְּכָל יוֹם וְרוֹכֶשֶׁת מְיוּמָנוּיוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל גִּבּוֹרַת־עָל. אֲבָל כָּעֵת הִיא נִצֶּבֶת בִּפְנֵי אֶתְגָּר קָשֶׁה בִּמְיוּחָד. הַאִם תַּצְלִיחַ? סֵפֶר קִצְבִּי, מוֹתֵחַ וּמְהַנֶּה עַל יַלְדָּה שֶׁלּוֹקַחַת אֶת הָעִנְיָנִים לַיָּדַיִם.

יַלְדָּה שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁלְּאַף אֶחָד לֹא מַגִּיעַ לִסְבּוֹל מִבִּרְיוֹנוּת.