"…אַתְּ מְבִינָה לָמָּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה כָּל כָּךְ טִפְּשָׁה עַכְשָׁו, נָעֳמִי?
כִּי אֲנִי קוֹלֶטֶת שֶׁכָּל הַבָּלָגָנִים שֶׁעָשִׂיתִי פָּשׁוּט מְיֻתָּרִים.
אֲנָשִׁים מַכִּירִים אוֹתָךְ פֹּה בָּאָרֶץ, אֲנָשִׁים יוֹדְעִים עָלַיִךְ. כְּבָר אֵין לִי מַה לְּהַסְתִּיר.
בַּזְּמַן שֶׁעָשִׂיתִי מַאֲמַצִּים גְּדוֹלִים לְהַסְתִּיר, לֹא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁבֵּינְתַיִם הַשְּׁכֵנוֹת מַכִּירוֹת אוֹתָךְ מֵהַמִּרְפֶּסֶת אוֹ מֵהַגִּנָּה כְּשֶׁהֵן רוֹאוֹת אוֹתָךְ עִם אִמָּא.
אֲפִלּוּ פְּנִינִי יוֹדַעַת עָלַיִךְ, וְלֹא מִמֶּנִּי. וְאִמָּא שֶׁל פְּנִינִי בְּוַדַּאי יוֹדַעַת עָלַיִךְ, מַמָּשׁ מֵהַתְחָלָה.
כְּכָל שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה עוֹד, אֲנִי מְגַלָּה שֶׁאַתְּ בִּכְלָל לֹא סוֹד. רַק אֲנִי נִסִּיתִי לִשְׁמֹר עָלַיִךְ בְּסוֹד.
כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ שֶׁאַתְּ יַלְדָּה מְיֻחֶדֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְרַחֲמוּ עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְנַסּוּ לַעֲזֹר לָנוּ כָּל הַזְּמַן גַּם בְּלִי שֶׁנִּרְצֶה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עָלֵינוּ, הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ יַלְדָּה מְיֻחֶדֶת.
אוּף!
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים יָכֹלְתִּי לִלְמֹד עִם פְּנִינִי אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וּלְהָכִין שִׁעוּרֵי בַּיִת עִם יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת בַּכִּתָּה. יְלָדוֹת רָצוּ לְהִתְחַבֵּר אִתִּי. רַק אֲנִי פָּחַדְתִּי לְהִתְחַבֵּר אִתָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה לָהֶן הַסּוֹד שֶׁלִּי,
שֶׁהוּא אַתְּ".