מלח פלפל

“למה לא אכלת ארוחת ערב?” שואל אבא את אביגייל. “רציתי לאכול” הקול שלה מתבכיין מעט, “אבל אין אוכל בבית שלנו” “אין לי מה לאכול” מודיע יוסי “אז אני רעב ובסוף לא יהיה לי כוח ללמוד”. אבא מסתכל על השולחן במיטבח, רואה שמונחים עליו ירקות חתוכים, גבינות וחביתות שכבר קרות. בטח יש גם פיתות. “אין מה לאכול?” אבא לא מבין. מי לימד אתכם לעשות עסק מאוכל? הוא מתפלא “אוכלים כי צריך לאכול. יהודים אוכלים כדי שיהיה כוח לעבוד את ד'” הטלפון מצלצל, יוסי עונה. “אמא נמצאת?” שואלת מישהי במבטא אמריקאי מעבר לקו. “אמא תגש עוד מעט” עונה רחלי במקום יוסי ושוכחת לכבות את הרמקול. “חברה שלי נתנה לי המספר שלכם” הסבירה האישה “היא אמרה לי שיש לכם עסק לאוכל” “עסק לאוכל”? רחלי לרגע לא מבינה. “אה! קייטרינג” היא קוראת. “אז בבית שלנו כן עושים עסק מאוכל” צוחקת אביגיל ומתחילה לאכול חביתה לא מקושקשת בפיתה בלי גבינה צהובה. משפחת קליין היא משפחה פיקנטית שעושה עסק מאוכל. רחלי, יהודה, שמוליק, אביגייל, יוסי וללי בסיפורים מלאי מסר, הווי והומור בזוקים במלח ופילפל. סיפורים בטעם של עוד…