לאור בת עין

רבי אברהם דוב בער אויערבאך מאווריטש היה תלמידו של רבי מנחם נחום טברסקי  בעל הספר "מאור עיניים" (מתלמידי ה"בעל שם טוב" ומייסדה של חסידות צ'רנוביל), ותלמידו של רבי לוי יצחק מברדיטשב. שימש כאב בית דין בז'יטומיר. בשנת תקצ"א עלה לארץ ישראל, השתכן בצפת והתמנה לרבה של עדת החסידים. איש פלא היה. בזמן הרעש הגדול בו נחרבה צפת, ניצל כל מי שישב סביבו בבית המדרש. בספרו "בת עין" יש הגות, מוסר, פנימיות התורה וחסידות. זהו ספר שיש בו עומק ויופי עצום. הספר מרהיב ומפעים, שובה עין ולב, יוצר "מוחין דגדלות" ומחדש רעיונות באופן הכובש את כל אישיותו של המעיין, וממלא בדעת, באמונה ובקדושה.  רבי אברהם דוב מאווריטש עיין בפרשת השבוע כמו כולם. אך פנימיותו השפיעה על דרך עיונו. מן הכתובים השתקפו לנגד עיניו מהלכים מרהיבים, המבהירים את הפרשה וצובעים אותה באור אחר. הספר הנפלא "בת עין" מחדש דרכים בעבודת ה', מושך את הלב וחודר אל הנשמה".