המכתב הגנוב ואחרים

סיפורי ההיגיון והחקירה  –"חיפושית הזהב", "הבית ברחוב מוֹרְג", "תעלומת מארי רוֹזֶ'ה", "המכתב הגנוב. סיפורי האימה  –"מסכת המוות האדום", "החתול השחור", "הבור והמטוטלת", "ויליאם וילסון", "נפילתו של בית אָשר", "הדיוקן האובָלי", "הלב הגלאי", ושישה נוספים. שתי הרפתקאות ימיות...

אדגר אלן פו, אחד מבעלי הדמיון-היוצר הגדולים שידע העולם אי-פעם, כתב את סיפוריו האלמותיים במשך 18 שנה בלבד, עד למותו בן כמעט 41 (אוקטובר, 1849). מבין קפלי האדרת הספרותית שלו יצאו סופרים כקוֹנן דוֹיל, ז'ול וֶרן, ה.ג'. וֶלס, וסטיבנסון של 'אי המטמון'; אך גם דוסטוייבסקי, בורחס, קאפקא ונאבוקוב.

בכרך זה (הראשון מתוך שניים) מתגלה פו כביכול כשני סופרים מנוגדים, הכותבים לשני סוגי קוראים. מצד אחד מופיעים כאן כל סיפורי החקירה וההיגיון שלו, שבהם המציא, בחגיגה של חשיבה רציונלית צלולה ומבריקה, את הז'אנר של הסיפור הבלשי במלוא חוקיו, אשר קיימו בקפדנות בעקבותיו קונן דויל ואגתה כריסטי. בסיפורים אלה פורשׂ דוּפֶּן, הבלש של פו, תיאוריה של חשיבה אנליטית, ומקפיץ היפותזות מבריקות – שאותן הוא מאשש בנחישות לא-מתפשרת, צעד אחר צעד, כמעט מבלי לצאת מביתו.

ומן הצד האחר רותם פו את עיקר אונו הספרותי לכתיבת סיפורי אימה מסויטים שחוגגים בהם המזוויע והמבעית, כאילו בכוונתו לענג את קוראיו באמצעות הפחדתם. בסיפורים אלה שולטים האל-טבעי והפרוורטי, והגבול בין המתים לחיים הופך פרוץ לגמרי.

אבל מה שנראה כניגוד לא מתיישב בכתיבתו של פו, בין הקוטב הרציונלי לבין הקוטב המָקַבְּרי והאל-טבעי, אינו אלא ראִייה כפולה, מטילת ספק, הקיימת בכל אחד משני הקטבים. בסיפורי ההיגיון עוטף פו ברשת רציונלית, מרגיעה וממתנת, עולם של דחפים אפלים, והבלש המופתי שלו,בעל הנפש האנליטית, לא רק ניחן בדמיון שנותר פלא מסתורי, אלא הוא גם אדם חריג ומוזר, "המאוהב בלילה כשלעצמו".

ואילו העלילות האל-טבעיות של פו מושכות רחוק ככל יכולתן את האפשרות המהוססת שאולי "יימצא איזה בעל תבונה שימזער את תעתועי הדמיון לכלל שִׁגרה"; ל"השתלשלות רגילה של סיבות ותוצאות טבעיות לגמרי".

הקֶשֶׁב לפרטים שוליים, 'טפלים', בלתי-רלבנטיים לכאורה הוא שמעלה ומאשש את ההיפותזה הרציונלית המרגיעה בסיפורי החקירה; אבל הקֶשֶׁב הזה עומד גם במוקד העולם המסויט, מתגלגל לגְרִיוּת חולנית, ומחולל את המערבולת היונקת לתוכה את ההכנות הרציונליות. כאן הוא מוליך להתרחשות מועצמת, היפרבולית, הבוחשת מצבי-נפש, דחפים, פחדים ורגשות-אשם והופכת אותם לדמויות ממשיות, לכפיליו ובני-לווייתו של גיבור הסיפור, השואלים להם גוונים מנפשו.

הסיפורת של פו תורגמה במשך השנים שוב ושוב לעברית, אך דומה שטרם זכתה לתרגום כמו זה של אלינוער ברגר.