הרומן שלי עם פריז

סטלה הושיטה את ידה לצדפה, הטתה את ראשה והטילה אותה לתוך פיה. הצדפה הייתה קרירה וחמקמקה, טעמה כה מלוח שסטלה חשה כאילו היא צוללת לתוך האוקיינוס [...] צדפות, היא חשבה... איפה הייתן כל חיי?”

אִימהּ המנוכרת של סטלה מתה והותירה לה ירושה יוצאת דופן: כרטיס טיסה לכיוון אחד ומסמך קצר, ובו הנחיה: "סעי לפריז". אבל סטלה רחוקה מלהיות הרפתקנית; היא ממלאת את משאלתה האחרונה של אִימהּ בחוסר חשק. לבדה, בעיר זרה, היא נתקלת בחנות וינטג’ קסומה, ובה שמלת "דיור" מרהיבה. בעלת החנות מתעקשת שהשמלה נועדה לה בלבד.

סטלה עושה לראשונה בחייה משהו ספונטני – היא קונה את השמלה, ורצף אירועים פלאי נפתח לפניה. בליווי ג'נטלמן כסוף שיער היא נחשפת לעולם הספרות, האמנות והקולינריה של עיר האורות, מבקרת בבראסרי Les Deux Magots, מתגוררת בספרייה האגדית Shakespeare & Company, פוגשת את ג'יימס בולדווין ואלן גינזבורג וחושפת תעלומה בת מאה שנה בציור של מאנה

אט־אט סטלה מגלה את יופייה ומבינה מהם חיים מלאים באמת.

רות ריישל, מחברת רב־המכר שום וספירים, זכתה לתהילה בזכות טור האוכל האגדי שלה בניו יורק טיימס. בלשון ציורית וחדה היא הוכיחה שהבישול והאכילה הם חלון לנפש ושהכתיבה עליהם היא אמנות גבוהה בפני עצמה. כעת היא מגדילה לעשות וטווה אגדה מודרנית על יצירות ויצרים, על טעם משובח ויין מהולל וכל תענוגות העולם הזה.