נצי

האפס הטהור. החולות הבלתי נגמרים. קיפודים.
ברומן הזה, הכתוב כפסיפס, משתרגים זה בזה שניים מנתיבי חייו של נצי: באחד אנו מתוודעים אליו כנער מתבגר בעיר קטנה בשפלת החוף של שנות השבעים. באחר – אדם צעיר הנודד ללא הרף במרחבי ארצות הברית בין מקומות ואנשים. ובד בבד, יותר ויותר, נפרש בפנינו עולמו הפנימי המיוחד של הנער המחונן והרגיש, בן לגיורת ולאב שמעולם לא הכיר, אאוטסיידר נצחי בעל כורחו ומבחירתו.
קולו של איתי איל הוא קול ייחודי בנוף הספרות העברית. קול המתנייד מבעד לגיבורו בין החומרה הריאליסטית הארצישראלית הסוגרת עליו לרוחב האקסטטי-נפשי שמאפשרים המרחבים והמוזיקה, אולי כמוצא יחיד. התנועה ביניהם מעמידה יצירה לירית מקורית מאין כמותה, המצליחה ללכוד לעומק נפש מיוסרת אחת רגע לפני שהיא נופלת לתהום, נפש שאינה חדלה להתעקש על פיכחונה. ועל אהבתה. לטבע האדם. לטבע העולם המקיף אותו. למוזיקה.

איתי איל הוא מוזיקאי ומורה, אב לשני בנים, מתגורר ברחובות. זהו ספרו הראשון.