כה אמר וינסנט החתול הטיפש

זה כל הסיפור, ושוב ושוב חוזרים אליו: אדם נולד. תינוק לגמרי וחסר אונים. אחר כך ילד. והסיפורים עליו אינם רבים, רק כמה שמרשה הזיכרון, אבל הם מתוקים מאוד. וגם אם יש בהם כאלה שעיקרם באכזבה או התפכחות, אפילו את הסיפורים האלה אנחנו מביאים כדי לומר בהם דבר מה על תום, על גילויים, על התחלות.
כי ככה זה: אדם בא לעולם ושום דבר כבר אי אפשר לחסוך לו. הכול הוא בעצמו חייב עדיין לגלות.
ארבעה בני משפחה אחת וגור חתולים שקם לתחייה ונהפך לנביא גס רוח - אלה גיבורי הרומן הרביעי של אסף שור, כה אמר וינסנט, החתול הטיפש.
בלשון פיוטית ופרועה משרטט הרומן תא משפחתי הולך ומתפרק: אב ואם באמצע חייהם שמתרחקים זה מזה ומשני ילדיהם המתבגרים, המסתגרים איש-איש בחדרו ובעולמו המוזר. אך מתוך הבדידות האופפת את הדמויות, בין מלים זהירות להליכה על בהונות, מצטיירת ועולה תשוקת אינטימיות גדולה, שהיא עיקר כוחו של הרומן הזה.
כה אמר וינסנט, החתול הטיפש הוא בעת ובעונה אחת פרודיה חריפה ומלאת עוצמה על הדרמה המשפחתית ויצירה מפתיעה בעדינותה, תהייה מצחיקה ונוגעת ללב על הדבר ההופך אוסף של חללי מגורים לבית ואסופה של בדידויות למשפחה.
"אסף שור ניחן ביכולת סיפור ייחודית ומרתקת, עד לעמוד האחרון" ("הארץ, ספרים")
"אחד הסופרים הצעירים המוכשרים ביותר שיש לנו" ("ידיעות אחרונות")
"אי אפשר שלא להתאהב בכתיבתו הרעננה והמקורית" ("מקור ראשון")