דמדומי העולם

ב-1997 הגיע ורנר הרצוג לטוקיו במטרה לביים אופרה יפנית. לאחר שדחה בפזיזות הזמנה של הקיסר לפגישה בארבע עיניים נשאל הבמאי הגרמני המהולל: אם לא את הקיסר, את מי ירצה לפגוש ביפן? הרצוג ענה מבלי לחשוב: את אונודה.

אחרי שבוע הם נפגשו.

דצמבר 1944, סוף מלחמת העולם השנייה. הצבא היפני מפנה את כוחותיו מלובאנג שבפיליפינים, אי קטן והררי, מכוסה ביער-עד ומיושב בדלילות הצופה אל מפרץ מנילה. על סגן משנה הירו אונודה מוטלת משימה סודית: הוא החייל היחיד במקום שאומן בלוחמת גרילה. עליו להישאר באי יחד עם חוליית חיילים קטנה ולהחזיק בו עד לשובו של הצבא הקיסרי. אין חוקים, אומר לו מפקדו, חוץ מאחד. אסור לך לשלוח יד בנפשך.

אונודה וחייליו נעלמים בג׳ונגל ומשם הוא ממשיך באופן עצמאי את מלחמת העולם השנייה. כפי שאומן, הוא מתקדם לפנים בהילוך לאחור כדי לטשטש את עקבותיו. השבועות הופכים לחודשים והחודשים לשנים, וכך זה נמשך 29 שנה.

בלשון חסכנית ופיוטית ובקצב היפנוטי, מנסה הרצוג לדמיין את שנותיו הארוכות של אונודה בג׳ונגל של לובאנג ואת מלחמתו באדם, בטבע ובזמן. בדומה לרבים מסרטיו, מגולל רומן הביכורים שלו מעשייה טרגית, סוריאליסטית, הרואית ומגוחכת על המפגש בין האדם והעולם.