אהבתי כל כך

על ערש דווי, בבית האבות היהודי בברלין, מספרת גבריאלה מנהיים לאחייניתה נעמי את סיפור חייה המתחיל בבודפשט. הנערה בת ה-16, בת למשפחה יהודית אורתודוקסית, פוגשת על מגרש ההחלקה על הקרח גבר צעיר המלווה אותה לביתה, והאירוע המקרי חושף את התהום העמוקה המפרידה בין גבי למשפחתה. מכאן ואילך יהפכו חייה למסע מרתק, עתיר תהפוכות וייסורים, שכרוכים בו שלושה בעלים, בן אחד, ארבע ארצות ואהבה סודית.

גם לנעמי, המבקרת את דודתה לאחר עשרות שנים של נתק כפוי והשכחה, יש "סיפור" משלה, הנפרש לצד "הסיפור הראשי", ובהדרגה צובר מלאות ועוצמה: היא עזבה את העולם החרדי בהשאירה מאחורי גווה בעל ובנים; עולמה החדש מציב בפניה סיבוכים, סימני שאלה ודילמות קשות לפיתרון, והיא מתחבטת עד כאב בין אמהות לנשיות ובין ערכי המשפחה לבין אהבתה ה"לא תקנית".

המפגש בין השתיים, "הכבשים השחורות" של משפחתן, נערך בצל המוות, אך הוא מלא חיוניות ותקווה, קירבה עמוקה והבנה שמעבר למילים. מעבר לשנים נמתח גשר ומתחתיו רוחשים הקונפליקטים הלא-פתורים ומהדהדות השאלות הגדולות: הקושי לעבור מעולם לעולם ולשרוד בו, מהות האמהות, מקומו של הזיכרון, קבלת הזיקנה והמוות, והאם יש סיכוי לאהבה.

יהודית רותם, אם לשבעה שנטשה את העולם החרדי, עוסקת ב"כתיבת צללים" ובעריכה.