אחד מאלף

"רחל נעצרה בפתח החדר והסתכלה בה מופתעת. אלישבע בן אבו, מי היה מאמין, אחרי כל כך הרבה שנים. אלישבע קמה ממקומה: רחלקָה, יפיפייה מתמיד, מה אַת עושה פה. הן לא נפלו האחת על צוואר רעותה, אך לחצו ידיים, ושמְחה דקה ושברירית כמו נמתחה ביניהן.
שאלתי מאיפה הן מכירות, ורחל אמרה: היא למדה שלוש שנים מעלי, בתיכון שליד האוניברסיטה. אלישבע פנתה אלי: הייתי מלכת הבית-ספר עד שהחמשושית הזאת הגיעה וסובבה את הראשים של כולם; עם מי התחתנת בסוף רחלקה, הסמרטוט הזה על הראש שלך זה סימן שאַת נשואה, נכון. רחל צחקה, אך הרגשתי מתח סמוי מדלג רצוֹא ושׁוֹב בין שתיהן, ספק שיתפו אותי וספק הסתירו ממני מה. אלישבע אמרה: לא, חכי, תני לי לנחש. היא שוב פנתה אלי וכביכול-שיתפה: קוראים לה היום רחל דותן שאלה, והנהנתי. היא קרצה לרחל: נוּ, איך אני בשבילך.
רחל צחקה שוב, ועיניה ברקו. אחר כך פנתה אלי: אם לא מספיקות לך הצרות תקבלי אותה. מה אכפת, הרי ממילא רבנים יוצאים נגדך; עוד אלישבע בן אבו, פחות אלישבע בן אבו, כבר לא תעלה ולא תוריד. אלישבע הציצה בי: יש לכם צרות עם רבנים שאלה, רצינית למראה. הנהנתי, לא הבנתי מה רחל עושה ולמה שיתפה אותה."

דומים ושונים, נאחזים זה בזה הסיפורים של ברוריה אהרוני ושל רחל דותן, ויוצרים סבך עדין של פחדים, חששות, רגשי קנאה דאגה ואהבה. ברוריה – דמות פורצת דרך, המקימה בית-מדרש ייחודי – מסתבכת עם עצמה ועם בחורים שאביה בוחר להכיר לה מבין המעולים שבתלמידיו, ומתמודדת עם האנטגוניזם שמעורר בית-המדרש. רחלקָה – אשת איש בהווייתה, המלמדת בבית-המדרש שהקימה ברוריה, ואף עוסקת במחזאוּת – נאבקת על שלמותו של עולמה הפנימי, שהוא מואר ורצוף אהבה אך אינו חף מחרדות. אהבותיה של ברוריה נכרכות באהבתם של רחלקה ובעלה, וכמעט מְפרות את האיזון השברירי והסדוק ממילא.

אחד מאלף זכה בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם. מתוך נימוקי השופטים, אהרון אמיר, דורית זילברמן וגפי אמיר:
עלילת הספר אחד מאֶלף מרתקת. הסיפור בנוי נכון ומדויק. העברית העשירה זורמת כשפה טבעית. ניכר כי לסופרת מחויבות קלאסית בסיסית ומסורתית (שאינה נכנעת לאופנות) לסיפור מעניין. דווקא כתיבתה המאופקת מצליחה לספר סיפור כובש ולייצר דרמה, בסיפור שהוא לכאורה מינורי.

מירה קדר פרסמה שני קובצי שירה: מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה (ספריית פועלים, תש"ן) וקִרְבַת מָקוֹם (הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה); ושני ספרי פרוזה: רָצוֹא ושׁוֹב (כתר, תש"ס) ושותפי סוד (כתר, תשס"ב).

מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה זכה בפרס אקו"ם בעילום שם (תשמ"ט).

מתוך הביקורות על קובץ הסיפורים רָצוֹא ושׁוֹב:
"לשונה של קדר היא כטבילה בשמנים ארומטיים. את שלושת סיפוריה הראשונים אהבתי במיוחד. כבר מזמן לא מצאתי אהבה כזאת בספרות. הסיפור האחרון הוא פנינה של ממש" יהודית אוריין, ידיעות אחרונות

"זה הספר המרגש ביותר שראתה הספרות העברית בעשור האחרון" מירי פז, עיתון 77