תמיד פלורה

כאשר אלה מגיעה לבית אביה המנוח כדי לארוז את חפציו ולפנות את דירתו, היא מוצאת באחת המגירות צרור מכתבים וסיפורים שכתב לה מיום לידתה ועד יום מותו. במכתביו לבתו היחידה מגולל נעים, בן למשפחה שעלתה מעיראק והתיישבה בשכונת הקטמונים שבירושלים, את סיפור חייו המרגש - ילדותו בצל אב קשה שהחיים לימדו אותו לפחד מחלומות; מעורבותו במאבק הפנתרים השחורים; שירות המילואים שלו במלחמת לבנון השנייה, שם למד שאין אמת אלא רק גרסאות; והתקווה שהפציעה בו סמוך למותו, שאלוהים אולי משתהה אבל לעולם אינו שוכח.

במרכז הסיפור עומדת אחותו הגדולה של נעים, פלורה, בדמותה החד-פעמית והגדולה מהחיים. פלורה היא זו שמלמדת את נעים, ודרכו גם את אלה, לזקוף ראש ולא להסס ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמם באמת. כפי שנעים כותב לבתו, פלורה היתה מסוג האנשים שמודדים את חייהם לא במספר הנשימות שנשמו אלא במספר הרגעים שבהם עצרו את נשימתם.

תמיד פלורה הוא ספר שגורם לקורא לעצור את נשימתו, למחות דמעה, לראות ולהבין באור אחר את עצמו ואת האנשים שבחייו, ולחזור אל החיים שלאחר הקריאה בתחושה של זיכוך ובכוחות מחודשים.

עו"ד יובל אלבשן, מהפעילים החברתיים הבולטים בישראל, מנהל את רשת מרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" בפריפריה הענייה של ישראל. לצד פעילותו הוא משמש מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובעל טור בעיתון "מעריב". חיבר את ספר השירים אתמול סיימו לגזום את השיחים (עקד 1994) ואת ספר העיון זרים במשפט (הקיבוץ המאוחד 2005). תמיד פלורה הוא הרומן הראשון שלו.