חיים יקרים

"מהכותבות החשובות בדורנו" מרגרט אטווד

בריאיון לנשיונל פוסט הקנדי לרגל זכייתה בפרס טריליום על הספר האחרון שלה חיים יקרים הודיעה סופרת הסיפורים הקצרים הקנדית אליס מונרו (81) שהיא פורשת מכתיבה: "זה נחמד לסיים ב-bang" היא אומרת בהתייחס לעובדה שדווקא ספר זה זכה בפרס. "אני שמחה שהחלטתי לסיים לכתוב. לא שלא אהבתי את הכתיבה, אבל אני חושבת שיש שלב בחיים שבו צריך לחשוב על החיים באופן אחר... אני כבר לא רוצה להיות בודדה, כפי שהכתיבה דורשת... אני מאוד מרוצה מהדברים כפי שהם כרגע, הייתי בת-מזל."
לדבריה, כשהחלה לכתוב המושג "ספרות קנדית" לא היה קיים, והיא אף מקצינה ואומרת זאת על "ספרות יפה הנכתבת על-ידי נשים". בתשובה לאכזבת הקוראים הצפויה מהחלטתה להפסיק לכתוב היא אומרת, "שיקראו את ספרי הקודמים, יש הרבה מהם" (15 בסך הכול מהם שראו אור בעברית: חיי נערות ונשים (זמורה-ביתן), בריחה, המראה מקאסל רוק ויותר מדי אושר (מחברות לספרות).

על ספרה האחרון חיים יקרים אומרת מורנו שהוא הספר האוטוביוגרפיה ביותר שלה, בפרט ארבעת הסיפורים שמסיימים את הקובץ ומהווים יחד יחידה נפרדת, אוטוביוגרפית בתחושה: "אני מאמינה שאלה הדברים הראשונים והאחרונים – והאינטימיים ביותר – שש לי לומר על חיי."

מנימוקי השופטים: "ביכולת שאין שנייה לה, לכתוב את מהות החיים בסיפורים שהם אמנם קצרים ועם זאת אל-זמניים, אליס מונרו מאירה רגעי מפנה בחיים, פניית גורל שמסיטה את האדם ממסלול החיים הרגיל שלו להוויה חדשה לחלוטין". השופטים שיבחו את בהירות קולה של מונרו ואת יכולתה לספר סיפור שאין שני לה. הסיפורים שלה (המתרחשים בעולם שמונרו ניכסה לעצמה: האזור הכפרי והעירוני סביב אגם יורון) על פרידות, התחלות, תאונות, סכנות ושיבה הביתה אמיתיות ומדומיינות, מציירים עד כמה מוזרים, מסוכנים, יוצאים מגדר הרגיל ורגילים יכולים החיים להיות.

"אליס מונרו מביאה בכל סיפור וסיפור שלה כל כך הרבה עומק, תבונה ודיוק בה במידה שרוב הסופרים מביאים לחיים שלמים של יצירה." מנימוקי חבר השופטים, פרס בוקר 2009
"אצל מונרו חיים שלמים מתנקזים לכמה עמודים סביב ציר אחד, אדיר בעוצמתו." ניו יורק טיימס
"גאונות, לא פחות... בספרות, גאונות זו האפשרות לנגוע בנשמתו של הקורא בדרך שאיש לא נגע בה קודם לכן. מונרו נוגעת, ונוגעת, ונוגעת." אריאנה מלמד על הספר "בריחה".